כנס הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,  

אני כאן כל שנה. זמן רב לפני שנבחרתי לכהן כראש לשכה. אני מבקש לברך את מה, שאנחנו מכנים "המועדון", "הקלאב" של עורכי הדין (והשופטים), העוסקים במשפט הפלילי, שהתבגר השנה. 

הפעילות השנתית והכנס השנתי הזה נמשכים כבר שנים. כמו בכל שנה, מדובר בכנס גדול ומוצלח, הנילווה לכנס השנתי של הלשכה, שיערך השנה בין ה- 25 ל- 29 למאי. 

תבורכו על ההצלחה בארגון הכנס ובהתנהלותו. הנכם ראויים לכך.  

אני מונע להיות פעיל בלשכת עורכי הדין משני טעמים מרכזיים:    הראשון – הגנה על זכויות אדם ושמירה על שלטון החוק.     

השני – הגנה על מערכת המשפט בישראל ועל בתי המשפט.

כראש הלשכה שמתי לי למטרה עיקרית לפעול למען כבוד המקצוע, יוקרתו ואיכותו, הן בשמו של המקצוע עצמו והן למען העוסקים בו ולמען מוסדותיו המייצגים.       

רבדי הפעילות להשגתו של חזון מעשי זה הינם מבחינתי שלושה:   

האחד – למול מערכות השלטון: הכנסת, הממשלה, בתי המשפט והשופטים. 

השני – למול חברותנו וחברינו, חברי לשכת עורכי הדין.

והשלישי – למול הציבור, בקירבו מצויים גם רוב לקוחותנו, או במקרה  של הסניגורים – כל לקוחותנו.  

העשייה בלשכה הינה, לפיכך, מבחינתי פונקציה של המטרה האמורה, לצד מימושם, גם הוא ברוח דומה, של תפקידינו הסטטוטורים המחוייבים – אתיקה, דין משמעתי, פיקוח על ההתמחות וקבלה ללשכה.    

  1. הדרך המעשית למימושה של אמירה מהותית זו מתפתלת באמצעות פרוייקטים, המצויים בפעילות של שימור ושיפור, דוגמת: מכון ההשתלמות של הלשכה, שעובד עתה סוג של מטהמורפוז; תוכנית "שכר מצווה" של הלשכה (2000 עורכי דין מתנדבים) שהורחבה לפורום הסיוע המשפטי, הכולל פעילות נוספת למול הסניגוריה הציבורית, הסיוע המשפטי הממשלתי והאירגונים החברתיים, מערך ההשמה של הלשכה, שיעילותו ואופן ניהולו נבדקו בחודשים האחרונים ומצויים כעת טרם רפורומה מקיפה; מכון הגישור של הלשכה, שנותר לעסוק בפרקטיקום בלבד, כאשר קורס הגישור המיר את ביתו העיקרי למכון ההשתלמות; ההוצאה לאור של הלשכה, שלאחרונה החלה להפעיל בשיתוף מכון ההשתלמות גם קורס הכנה לבחינות הלשכה; הכנס השנתי באילת; וקרן הסיוע לעורכי הדין במצוקה.
  1. דרך זו מתממשת גם באמצעות פרוייקטים ויוזמות חדשות דוגמת:
  2. הקמת מכון בוררות חדש (בהוספת מסלול בוררות חדש בחוק והעברת הסמכויות של ראש הלשכה וראשי המחוזות למכון זה); הנהגת חובת ביטוח מקצועי; קביעתה של השתלמות מנדטורית או לפחות סמי-מנדטורית שנתית לכל עורך דין, נושא שמצוי בבחינה ע"י ועדה מיוחדת שהקמנו בחודש שעבר בראשותו של פרופ' יעקב נאמן; מחשבה על פרוייקט חדש בתחום הנאמנויות; שינוי מתכונתו ההמונית לטעמי של טקס ההסמכה; הסדרה של בעלי תפקידים בשכר ע"י בתי המשפט (נאמנויות, מנהלי עיזבון, כונסים, מפרקים, מומחים, מגשרים , בוררים, וכו'); הקמת פורום כנסת ודגש על מעורבות הלשכה בבית המחוקקים; התעקשות על שיתוף הלשכה בכל ועדה, צוות עבודה, או מימושו של רעיון בתחום עולם המשפט בארץ (בהקשר זה – פרופ' קנת מן הוא נציגנו בועדה לבחינת הרפורמה במשפט הפלילי, אין לנו נציג, למרות מחאתנו, בועדה לבחינת עבירות ההמתה, ואנו פועלים בשיתוף עם ועדת רונן בעניין ייעול ההליך המשפטי, וזאת לאחר שהוברר לנו שמדובר בועדה פנימית של הנהלת בתי המשפט); שינוי המדיניות לגבי קרן הפנסיה של הלשכה ופתרונות הפנסיה למי מבינינו שאינם חברים בקרן; הרחבת פעילויות הלשכה בתוך הקהילה שסביבנו; ניהולו של מאבק להקשחת תנאי הכניסה למקצוע; והקמתו של אירגון או מועדון הצרכנות של הלשכה ברמה ובאיכות שלא היו בלשכה ובאופן שיחסוך לכולנו, כך אני מקווה, הרבה מעבר לדמי החבר השנתיים (הצטרפות של לשכת רואי החשבון ואיגוד השמאיים).
  3. למרות שציינתי פעילויות של חודשים ושנים קדימה בסיסמאות תמציתיות, אני מודע לכך שהארכתי, ומבקש את סליחתכם שאאריך עוד קמעה.

בהקשרים הקרובים יותר לתחום המשפטי הפלילי, אני מבקש להזכיר רק כמה מן הנושאים שעסקנו בהם בחודשים האחרונים:

  • מייד לאחר הבחירות בלשכה בקייץ הודעתי, ועוררתי על כך את זעמו של חלק מן הציבור כלפיי ביום המיוחד שבו צויין המאבק לבטיחות בדרכים, כי אני מתנגד להטלת עונש מאסר בפועל, שאינו מומר לעבודות שירות, על מי שהורשע בגרימת מוות ברשלנות. בקשתי מהפורום הפלילי, שהוקם לאחר מכן בלשכה, ליזום תיקון חקיקה בהתאם ונדמה לי, רחל, שטרם עמדתם במשימה זאת, או לפחות בבחינתה.
  • בהקשר זה, ולאו דווקא רק בהקשר זה, אני מבקש ליזום תיקון חקיקה נוסף, לפיו ניתן יהיה להטיל עונש של מאסר בפועל, שיומר לעבודות שרות, לתקופה העולה על שישה חודשים.
  • שינינו את מבנה הפורום הפלילי בלשכה, ובהחלט נתנו בו גם ביטוי מובהק לגרימת האכיפה, בין היתר ע"י הקמת ועדת פרקליטות וועדת משטרה.
  • הועד המרכזי תמך בעמדת הפורום הפלילי, שהוכנה תוך שלושה ימים, בעניין הגבלת משך החקירה.
  • השתתפנו בגיבוש העמדה בכנסת בנושא ההתנגשות שבין זכות הציבור לדעת לבין הפגיעה בשמו הטוב של חשוד בכל הקשור להצעת החוק בדבר איסור פירסום שמות חשודים.
  • תמכנו בהצעת חוק, שנתקבלה כנגד עמדתם של נציגי משרד המשפטים והמשרד לבטחון פנים, לפיה תחול חובת יידוע על עצם הגשת ערר ע"י מתלונן בגין החלטה לסגור את התיק עקב תלונתו (עו"ד ניר פלסר).
  • התנגדנו להצעה, שהוצעה ע"י משרד המשפטים, לתיקון חוק יסוד: השפיטה, לפיה בין היתר, הוצע להעביר את הדיון בעבירת הסחר בבני אדם לעיסוק בזנות מהרכב לדן יחיד בבית המשפט המחוזי.
  • התנגדנו ליוזמת חקיקה להתיר למשטרה לערוך חיפוש סמוי בביתו של אדם, ושבעתיים כאשר מדובר בחצרותיהם של עורכי דין.
  • פעלנו ועודנו פועלים לעצור את  מה שבעיננו הינו מגמה מתמשכת בפירסום זוחל בחיסיון המוחלט של ההתקשרות בין עורך דין ללקוחו, גידרו וגבולותיו. בעניין זה הצטרפנו לכמה הליכים במעמד של "ידיד בימ"ש", תוך הבעת עמדות עקרוניות שונות, ובאחד מהם שהסתיים רק השבוע התקבלה עמדתנו על ידי בית המשפט בעניין תחולת החיסיון הפסיקתי של מסמכים שהוכנו לקראת משפט כאשר הם נתפסים ברשות הלקוח, אם כי המהלך המשפטי הכולל, מבחינת החיסיון המוחלט שבין עורך-הדין ללקוחו, מבחינתי טרם הושלם. עם ובלי קשר, יש לנו כוונה ליזום חקיקה, אשר תרחיב את ההגנה על החיסיון, או לפחות תקבע מצבים, אשר יש ניסיון מתמשך להוציאם מגדרו של החיסיון. נטפל , כך אני מקווה, גם במצב העדין של חקירתו של עורך דין במשטרה, לפחות בכל הקשור לנוכחות נציגות הלשכה במקום. 
  • סוף סוף יש לנו, לא מעט בעזרת רוח גבית הנושבת מלשכתו של שר המשפטים, גם הצלחות במינויים של יותר שופטים, המגיעים לשיפוט מספסלי הסניגוריה, ואפילו לערכאה השנייה, שלא לומר עורכי דין פרטיים לבית המשפט העליון. אני מבקש לומר לפרקליטים ולתובעים שביננו, שכשם שאני משוכנע שמקרב גורמי האכיפה ישנם משפטנים מצויינים, אשר לאחר שהשקיעו את הקריירה שלהם בהגנה על ערכי המדינה והאינטרסים של שלום הציבור וביטחונו, הינם מבקשים ובצדק להתמנות לשיפוט, ורוב שופטינו הפליליים באים מרקע מקצועי זה, הרי שזו מגמה ברוכה לאפשר גם לסניגורים ראויים להתמנות לשפיטה ולתרום מיכולתם ומנסיונם לכינונו של צדק ומשפט במערכת השיפוט. מגמה זו תורמת לחיזוקן של מטרות שיטתנו המשפטית ואינה מחלישה אותן, בכפוף כמובן למינויים של המועמדים והמועמדות המתאימים ביותר מכל מיגזר מקצועי.

איני יכול שלא להמשיך ולהעיר בפניכם 3 הערות אקטואליות (באופן שטחי):

ראשית, אנחנו חייבים כולנו להתגייס כנגד גילויי האלימות כנגד שופטים. שופטים תחת איום הם אחד האיומים החמורים ביותר על המשטר הדמוקרטי. בקצב הנוכחי לא ירחק היום שהמחלקה לאבטחת אישים של השב"כ תצמיד מאבטח אישי לכל שופט בישראל. אנחנו, קהיליית עורכי הדין והמשפטנים בישראל, חייבים לעמוד בפרץ, להיאבק בתופעה המכוערת הזו ולמנוע כל החמרה בה. אני מבקש להבהיר במיוחד, כי הפגנה של ציבור מתדיינים מחוץ לכתלי בית המשפט כנגד שופט מסויים, ובודאי הפגנה כזו מחוץ לביתם הפרטי של שופטים, הינה בלתי לגיטימית ומהווה ניסיון להלך איימים על שופטים ולהפעיל עליהם לחץ בלתי ראוי.

  1. שנית, אם שר המשפטים מבקש ליצור שיח ציבורי, זה לגיטימי. אבל שיח כזה לא יכול להתקיים בכל מחיר. למשל, כשכל זמן קצר עולה רעיון חדש מהותי ויסודי יותר מקודמו, וכאשר כל הרעיונות נראים כמכוונים לפגיעה בבית המשפט העליון, בסמכויותיו ובסמכות נשיאתו. אני מסכים לכך שכל רעיון לגופו. אני גם מוכן לשתף פעולה עם חלק מהשינויים, שבחלקם אני אפילו תומך. אולם האופן הלעומתי והליווי התקשורתי המסיבי פוגעים, לדעתי, ביכולת להקשיב לטעמיי העשייה, וכפי שאמרתי יש בחלקם פה ושם גם טעמים מוצדקים. לגופם של שינויים – אי אפשר להתייחס לקביעתה של עצמאות הרשות השופטת, לזכות העמידה, לשפיטות, לביקורת השיפוטית, ולאחרונה להרכב הועדה לבחירת שופטים, באותו אופן כמו לרעיונות של ועדות איתור, קדנציות של נשיאים, סניוריטי, הבניית הענישה, קידום עורכי דין פרטיים לשפיטה ועוד.
  2. בהקשר זה, אני מבקש לציין, שהשינויים שמבקש השר לערוך בעניינים שעוסקים במינוי שופטים בפועל לבית המשפט העליון ובהקמת ועדת איתור לבחירתם של נשיאים וסגני נשיאים בבתי המשפט, נופלים אצלי דוקא על אוזן קשבת.
  3. אולם, אתנגד בכל תוקף להקמת ועדת בחירה לנשיאים ולסגני נשיאים ובעיקר – לכל שינוי בהרכב הועדה לבחירת שופטים, לרבות להצעה מפתה כמו להוסיף לועדה עוד חבר שהינו עורך דין.

שלישית – 

כאשר משטרת ישראל מאשימה לשווא את בית המשפט העליון לא פחות מאשר באחריות לדם שומר יהודי שנשפך באחד המחסומים (המחסום בשועפט), או להבדיל, כאשר שר המשפטים אומר בישיבת ממשלה שאינו בטוח שבפורומים בינלאומיים לא יהיה מצבה של הממשלה טוב יותר מאשר בבג"ץ, בל נתפלא שאמון הציבור במערכת המשפט מתדרדר. והוא אינו מתדרדר בעיקר בגלל פסיקותיו של בית המשפט, אלא לצערי דוקא יותר בעטיים של מבקריו, לרבות בשל ביקורת, שהינה בעיניי בלתי לגיטימית. אסור לפעול להוצאתם של בתי המשפט, ובית המשפט העליון בראשם, מן הקונצנזוס הלאומי.

  1. לא כולם יודעים, אבל לשכת עורכי הדין היא בבסיסה אירגון של מתנדבים, מראש הלשכה ועד אחרון החברים בציוותי העבודה, למעט צוות העובדים השכיר של הלשכה.
  2. בקרב מאות החברות והחברים הפעילים, ישנם גם כאלה שבולטים במיוחד במסירותם ובעבודתם המאומצת למען הלשכה ולטובת חבריה. לפיכך, החלטתי השנה להנהיג לראשונה התייחסות מיוחדת של ראש הלשכה, המוקירה, ולו במעט, פעילות התנדבותית זו, ופתחתי במסורת של הענקת אות ראש הלשכה לחברים שהצטיינו ומצטיינים בהתנדבותם למענה. גמרתי אומר עם עצמי, להעניק אות זה בהפתעה ובנסיבות מיוחדות.
  3. הקשר החם של קהילת עורכי הדין, העוסקים בעיקר בתחום המשפט הפלילי, עם לשכת עורכי הדין, הוא קשר בולט ונמשך כבר על פני שנים. ישנו כאן היום ביננו עורך דין, שהצטיין במיוחד במסירותו לפעילות הציבורית בלשכת עורכי הדין, ועל כך אני מבקש היום לגמול,  ולו במעט. בעצם, סליחה על כך שכשלתי בלשוני, כמובן שלא מדובר בעורך דין אלא בעורכת דין.

אני משוכנע שלא תאשימו אותי במשוא פנים ותסכימו איתי, שלמרות שאנחנו חברים אישיים ולמרות שאנחנו חולקים פעילות משרדית משותפת, מגיע לה.

עו"ד רחל תורן הקימה לפני כ-5 שנים את הפורום הפלילי, כמעט יש מאין. בודאי שבכל הקשור לאינטנסיביות, לחריצות, לאנרגיה, למקצוענות, ליעילות ולהתמדה שבהנהגתו של אחד הפורומים הרציניים והחשובים ביותר בלשכת עורכי הדין. בקייץ האחרון היתה רחל הראשונה, שהטריפה את ראש הלשכה הנבחר, בבקשות, טענות ודרישות, שעסקו כולן בהעמדתו של גוף רציני ומכובד זה על רגליו המעשיות, במהירות וביעילות האופיינית. הגם שהפעילות הציבורית לעיתים מניבה סיפוק לא מועט, עדיין היא מתנהלת על חשבון עבודה, משפחה וחברים. למי שטורח ועמל, נכון גם מידי פעם להודות. אני שמח להודות הערב לרחל על מסירותה ותרומתה ללשכת עורכי הדין בכלל, ולענף המשפט הפלילי בה בפרט. פניה העתידיים של רחל מי ישורם, אולם אנו נאחל לה הצלחה בהמשך ניהולו של הפורום בשנים הבאות או בכל דרך אחרת שתבחר ללכת בה.

תודה לכם על שהזמנתם אותי להיות כאן אתכם, נדמה לי שהתייחסתי ליותר מידי נושאים ולא נגעתי כלל בסוגיה שעל הפרק הערב – חקירות אישי ציבור, אבל אולי מוטב שכך.

סליחה שהארכתי ושתהא לנו המשך שנת משפט פוריה והשתלמות יעילה ומהנה.
אילת 30 בינואר – 1 בפברואר 2008

נאום בכנס משותף של הלשכה ועמותת טבקה עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

אני שמח וגאה לפתוח את הכנס השנתי השלישי המשותף ללשכת עורכי הדין ולעמותת טבקה למען המשפטנים יוצאי אתיופיה.

לפי הנתונים שברשותי, ישנם בישראל כיום כ-50 עורכי דין יוצאי אתיופיה (10 מתוכם הצטרפו בבחינות האחרונות), כ- 40 מתמחים וכ- 100 סטודנטים למשפטים יוצאי אתיופיה, הלומדים בפקולטות השונות ובמכללות למשפטים.

במצב שבו בתוך כשלוש שנים תמנה הלשכה כ-50 אלף חברות וחברים, אני מעריך שציבור זה של משפטנים, יוצאי העדה האתיופית, זקוק מקל וחומר לסיוע ולהכוונה בתהליך הקליטה המקצועי, בהתמחות, ובהמשך בהשתלבות כעורכי דין במשרדים ובשירות הציבורי.

לאור זאת, אני רואה חשיבות רבה לייזום התכנית "עולים במשפט ובצדק" על ידי עמותת טבקה בשיתוף הקרן לידידות, תב"ת (מייסודו של הג'וינט), ה- UJC, לשכת עורכי הדין ומשרדי המשפטים והקליטה, שנועדה לסייע למשפטנים יוצאי אתיופיה לאתר מקומות עבודה והתמחות איכותיים ומשמעותיים, ואף מעניקה להם הכשרות, במטרה לבנות דור של מנהיגות מקצועית-משפטית, שתשתלב בעמדות מפתח בעולם המשפט הישראלי.

תכנית זו, שבה נוטלת הלשכה חלק, מבטאת את החזון, שאני מבקש ליישם מראשית כהונתי כראש הלשכה, להפוך את הלשכה לאכפתית יותר, לחברתית יותר, ולמעורבת בפעילות ובעשייה הציבורית למען הקהילה. בלשכה של היום הורחבה עד מאוד הפעילות החברתית. הגופים היעודיים לכך בלשכה הינם, בין היתר: הפורום לחברה וסביבה (העוסק באיכות הסביבה, בחינוך, בבטיחות בדרכים ועוד), הפורום למשפט חוקתי, הפורום לסיוע משפטי (הכולל את תוכנית שכר המצווה, הועדה לעניין הסיוע המשפטי הממלכתי, הועדה לעניין הסניגוריה הפלילית, הועדה לעניין האירגונים החברתיים ועוד), והפורום ליחסים שבין הלשכה לקהילה, הכולל פעילויות רבות, שאינן בהכרח משפטיות גרידא. הועד המרכזי ברובו פועל ברוח זו, ולאחרונה, בין היתר, מנענו, למשל, מגמה להורות על פסיקת הוצאות ריאליות בבתי המשפט, סיכלנו הצעה לקצר את תקופת ההתיישנות של תביעות אזרחיות, הולכנו פשרה בחקיקה בנושא מאסר חייבים במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, התנגדנו ומנענו קיצוץ בתקציבי הסיוע המשפטי הממלכתי והסנגוריה הציבורית ועוד. רק בשבוע שעבר נפגשנו בעכו עם ראש העיר, קבוצה של כ-25 עורכי דין יהודים וערבים, והקמנו פורום מקומי של עורכי דין יהודים וערבים לסיוע לראש העיר בהשכנת הדו קיום ובביסוס החינוך החברתי בעיר.

מרכז ההשמה של הלשכה, השותף לקיום יריד התעסוקה בכנס זה ולגיוס משרדי עורכי דין המעוניינים לקלוט מתמחים ועורכי דין, הרחיב השנה את פעילותו באיתור משרות לעורכי דין  במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי. בלשכה הוקם צוות העוסק באיתור משרות במגזר הציבורי, בריכוז מידע מפורט בתחום ההשמה בין משרדי הממשלה והמערכות הציבוריות לבין ציבור עורכי הדין ובטיפול הולם בכל הקשור להשמתן של אוכלוסיות מועדפות (המוגדרות על ידי הממשלה ככוללות ערבים, יוצאי אתיופיה ואנשים עם מוגבלויות). בנוסף, שוקד הצוות בלשכה על נקיטת פעולות לאיתור משרות נוספות שאינן רק משפטיות לעורכי דין. הלשכה היום משקיעה יותר תשומת לב, משאבים ופעילות של נבחרים, כדי לסייע במצוקת הפרנסה בתחום עריכת הדין בישראל. השנה הנהיגה הלשכה  יריד השמה שנתי, בנוסף לירידי השמה יעודיים כמו זה שנערך היום. יריד זה יתנהל מידי שנה בגני התערוכה, והינו רק אחד מבין פעילויותיה החדשות של הלשכה בכלל, ובתחום ההשמה בפרט.

הנחיתי את מנכ"ל הלשכה לעשות, ככל יכולתה, לכך שהלשכה תעסיק בקרב עורכי הדין המועסקים בלשכה גם משפטן או משפטנית יוצאי אתיופיה. אני מקווה שהדבר יתאפשר בקרוב.

כראש הלשכה אני מבקש להבהיר למשפטנים יוצאי העדה האתיופית, שהלשכה מהווה בית עבורם, ותפעל במסגרת פורום "לשכה וקהילה" ובמסגרת מרכז ההשמה, לסייע בקליטתם ובדרכם המקצועית. המטרה הינה לפעול לכך, שבבוא מועד סמוך, ככל האפשר, לא יהיה עוד צורך לכלול את יוצאי אתיופיה בקרב האוכלוסיות המועדפות במדינת ישראל, משום שהמציאות החברתית בישראל תייתר זאת. עד אז – אנחנו כאן.
ביום 23.10.08

דברי פתיחה בארוע הוקרה מיוחד של תכנית "שכר מצווה" עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

אני גאה ונרגש לציין 8 שנות פעילות של תכנית הסיוע והייצוג המשפטי של לשכת עורכי הדין "שכר מצווה" בארוע מיוחד זה.

קיים קשר בל יינתק בין היותם של עורכי הדין אנשי מקצוע, חברות וחברים באירגון מקצועי, לבין הווייתם כבני אדם, כאזרחים וכנוטלים חלק בסביבה הקהילתית והחברתית, בה הם חיים. המקצוענות שלנו טומנת בחובה אחריות חברתית, אכפתיות כלפי האחר, דאגה לעקרונות של חברה תקינה ולנגישותו של המשפט לכל אדם, במיוחד אם הוא חלש, אחר, שונה. מבעד למשקפיים חברתיים אלה נמצא עצמנו בסופו של דבר עורכי דין ומשפטנים טובים יותר, אנשים טובים יותר. אני מאמין, שככל שציבור עורכי הדין יסייע בהגברת הנגישות למשפט של אוכלוסיות מוחלשות, ויגלה אכפתיות חברתית, כך ישתפר מעמדו המקצועי והציבורי והוא יזכה לאהדה.

כבר בשנת 1961 נחקק בישראל סע' 3 (2) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א – 1961, לפיו הלשכה רשאית, כחלק מפעילותה "לתת סעד משפטי למעוטי אמצעים". לפיכך, החלטנו סוף סוף, כ-41 שנים לאחר חקיקתו של החוק, כי אנו, הפועלים בהיכלי המשפט למימושן של זכויות אדם שוות ללא הבדלי דת, גזע, מין ומצב כלכלי, נפעל נמרצות להוצאתו של סעיף זה מן הכח אל הפועל. תכנית "שכר מצווה", הינה תחילה של אותה התערבות אקטיבית לה אנו מחויבים, כדי לממש זכותם של כל בני האדם לנגישות למשפט.

סמכות הרשות של הלשכה ליתן סעד משפטי למעוטי אמצעים הפכה לפני כשנה לסמכות חובה. אני גאה מאוד בתיקון החשוב הזה, פרי יוזמה משותפת שלנו ושל חה"כ יריב לוין. אחת ממטרות הפיכתה של הסמכות ליתן סיוע משפטי, שהיתה נתונה ללשכה אך לא חייבה אותה, לסמכות חובה, הינה להסיר את התלות בנבחרים רנדומאליים בלשכה, שייתכן שלא יתמכו בעתיד בתפיסה, לפיה הלשכה הינה גם גוף ציבורי בעל מטרות חברתיות, ושעליה לפעול להנגשת המשפט, ובמיוחד לאוכלוסיות חלשות. מבחינתי האישית, תיקון חקיקה זה לבדו מצדיק את המאמץ וההשקעה שהיו ועודם כרוכים בנשיאה בתפקיד ראש הלשכה. 

תכנית "שכר מצווה" הינה פרויקט הדגל החברתי של לשכת עוה"ד בישראל מזה 8 שנים. ברור לנו,  כמי שעומדים בראש אירגון עורכי הדין בישראל, כי מתן סיוע וייצוג משפטי למעוטי אמצעים ממוקם בראש סדר העדיפויות החברתי כחלק אינהרנטי מהערכים עליהם מבוססת ומושתת מדינת ישראל בכלל, ולשכת עורכי הדין בפרט.

תכנית "שכר מצווה" מהווה את תרומתה של הלשכה למימושן של זכות הייצוג וזכות הנגישות לבתי המשפט, שהינן זכויות יסוד בשיטת המשפט שלנו. ללא הנגישות לבית המשפט אין משפט. ממצאי סקר שנערך עבור תכנית "שכר מצווה" לקראת ארוע זה משקפים באופן ברור את בעיית הנגישות לבתי המשפט. למעלה מ-30% מהנשאלים (במדגם של 500 איש, נשים וגברים) לא היו יכולים לשכור עורך דין שייצגם במידה ומישהו היה תובע אותם בתביעה אזרחית, ולמעלה מ-30% מהנשאלים נמנעו מלהגיש תביעה בשל חוסר היכולת לממן את התביעה ולשכור עורך דין. נתונים אלה משקפים בצורה ברורה את בעיית הנגישות של הציבור לבתי המשפט, בעיה אשר תכנית "שכר מצווה" של הלשכה נותנת לה מענה ייחודי במהלך 8 השנים האחרונות על ידי העמדת ייצוג משפטי בהתנדבות. גם הנתון שעלה בסקר, לפיו למעלה מ-60% מהנשאלים מסכימים, כי מי שמגיע לבית המשפט ללא עורך דין יפסיד, מלמד על ההכרה שיש בציבור בדבר חשיבותה של זכות הייצוג כזכות בסיסית.

להתנדבות בתכנית "שכר מצווה" הצטרפו 3,000 עורכי דין. עורכי הדין מעניקים ייעוץ משפטי פרו-בונו במרכזי זכויות, שממוקמים בשכונות מצוקה ובלשכות הרווחה ולא במשרדים הפרטיים. עורכי הדין המתנדבים מנפצים אט אט את התדמית של ציבור עורכי הדין כאליטיסטים היושבים במגדל שן מבודד ולא מודעים לחוליים החברתיים ולקשיי היום-יום. תכנית שכר מצווה מוכיחה במעשים, כי תדמית עורכי הדין כמי שחרדים רק לכיסם אינה מוצדקת – אלא נהפוך הוא, ציבור עורכי הדין רואה את המשפט ככלי לשינוי חברתי. 

תכנית "שכר מצווה" מפעילה 50 מרכזי זכויות, בהם מקבלים פונים ייעוץ פרו-בונו מעורך דין מוסמך ומקצועי. מרכזי הזכויות פרוסים לכל אורכה ורוחבה של מדינת ישראל. עורכי הדין פוגשים אנשים קשיי יום שזכויותיהם נרמסות תדיר. מדובר באוכלוסיה שלעיתים לא מבינה שיש לה את הזכות לדרוש וחיה כמובן מאליו את הניצול.

המטרה הינה להגיע במסגרת התכנית לכמה שיותר קבוצות שוליים שזכויותיהם נרמסות. כך יש פעילות ספציפית במגזר הבדואי, פעילות שוטפת  בעיר שדרות, וסיוע שוטף לעולים חדשים רבים מברית המועצות. בצפון המדינה, ניתן סיוע למגזר הערבי, ובמרכז המדינה סיוע לאוכלוסייה אתיופית, אוכלוסייה חרדית וכן לאוכלוסיית פגועי הנפש.

מטרה נוספת של התכנית, הינה שיתוף פעולה עם עמותות נוספות וגופים מוסדיים, בהם לשכות הסיוע של משרד המשפטים. מתנדבי התכנית מפנים מדי יום פונים רבים, הזכאים לקבל ייצוג מטעם המדינה, לקבלת הייצוג במוסדות המתאימים לכך. מכיוון שבישראל, המדינה מעסיקה עורכי דין כדי לאפשר את הסיוע המשפטי הממלכתי ואת עבודת הסניגוריה הציבורית, הרי שבדרך של הפניית פונים לגופים אלה מספקת לשכת עורכי הדין באורח עקיף מקור פרנסה גדול, אם כי צנוע מאוד, גם לציבור עוה"ד.

הלשכה פועלת ותמשיך לפעול להרחבת פעילותה של תכנית "שכר מצווה" ולהעלאת המודעות לפעילות ההתנדבותית, הן בקרב עורכי הדין והן בקרב האוכלוסיות הנחשלות. מתנדבי התכנית מפנים מדי יום פונים רבים, הזכאים לקבל ייצוג מטעם המדינה, לקבלת הייצוג במוסדות המתאימים לכך. רק בשנה האחרונה הופנו על ידי התכנית כ-2,800 פונים לסיוע המשפטי מטעם המדינה.

אני מבקש לברך ולהודות לכל העוסקים במלאכה. בראש ובראשונה לכל 3,000 מתנדבי ומתנדבות תכנית "שכר מצווה" אשר עושים עבודת קודש ומצילים במפורש פונים במצוקה. אני גם מבקש לברך את חברינו, עו"ד יוסי תוסיה-כהן ועו"ד שחר ולנר, אשר עומדים בראש תכנית "שכר מצווה" ופועלים ללא הרף להרחבת פעילותה ולהעלאת המודעות בדבר חשיבותה למימוש זכות הייצוג והנגישות לבית המשפט. תודה לממונה על התוכנית, עו"ד קרן טל. יישר כוח לכולם! 

אני מברך אתכם, מתנדבות ומתנדבים יקרים, וגאה בכם. כדאי להיות ראש הלשכה שלכם.

תמונת מצב אישית –יורי גיא-רון

בעת כתיבתן של מילים אלה, יורד שלג כבד בירושלים. בתל אביב מתנהל לו יום סגרירי במיוחד. סגרירי אמיתי, כמו יום לונדוני אופייני. סגרירי איכותי. עדיין, האיכות של הסגריריות במקצוע עריכת הדין בישראל גבוהה יותר. אני מודע לכך, שיש הסוברים שזו נבואת זעם סתמית. ייתכן. אלא שהזעם כבר כאן. 

רבות דובר על הרמה המקצועית המתדרדרת של המקצוע, תוך רמיזה או עקיצה לעבר המונח שמאחורי הוילון – "הצפת המקצוע". לא ניתן לטייח את העובדה, שככלל הצפה פוגמת באיכות. כנראה שהסיכוי להכשיר במשאבים נתונים עשרות אלפי כירורגים איכותיים נמוך הרבה יותר מהניסיון להכשיר רק עשרות מהם. כך בכל מקצוע. אצלנו כבר לא נכון לומר "הטובים לטייס", כשהכוונה לבית הספר למשפטים. אולי לא צריך להיות כך, אבל בוודאי שכבר לא כך, למרות שפעם היה כך. 

תחקרתי לא מעט עורכות דין ועורכי דין ותיקים. גיליתי נתון, שבעיניי אינו מפתיע. גם בשנות ה – 50 וה – 60 של המאה הקודמת היו עורכי דין "לא טובים "או "פחות טובים". אלא, כשיש אלף עורכי דין ברחבי המדינה קשה למצוא מספר גדול של עורכי דין פחות איכותיים או פחות מנומסים או יותר חצופים או פחות נקיים או לא אתיים או פחות חבריים או לא תרבותיים. היו. אבל מעט. אולי גם בשיעור נמוך יותר של אחוזים. מכל מקום, הם לא בלטו. היום יש לפחות מאות רבות, אם לא אלפים, מכל סוג כזה או מסוגים משולבים כאלה. התוצאה, הרושם, ההוקרה הפחותה, המעמד המקצועי הנמוך, הבדיחה – היא על חשבוננו. אפשר לשחק עם מילים, ואפילו עם האינטונציה הנכונה, אבל העובדה היא שהפכנו כבר לאומה של עורכי דין. לא של משפטנים, של עורכי דין. 

עוד קמעה יהיה אחוז אחד שלם מאזרחי המדינה ותושביה "עורך דין". פרנסי המכללות, שמשום מה לא זול להם להכשיר עשרות אלפי רופאים, תולים את יהבם וחיצי ביקורתם בכך שבשנים האחרונות לומדים "בזכותם" רבדים חלשים יותר באוכלוסיה משפטים, וכי על כך יש להתגאות. החוצפה לנהל עסק כל כך ריווחי ולטעון בשמו לחברתיות מדופלמת הינה טיעון הנאה לרפי שכל ולמעצבי פופוליזם זול, אולם אין בינו לבין תרומה מאוזנת והתנדבותית לחיי החברה בישראל דבר וחצי דבר. 

יש מקום רב לאפשר לטובים, שבין כל רובדי האוכלוסייה, להיהפך לעורכי דין. מי שמאפשר לאוכלוסיות חלשות מוכשרות ללמוד ולעסוק בעריכת דין יבוא על הברכה. כך גם העדפת יתר, שנעשתה בעבר גם בימיי בפקולטה למשפטים, אולם באופן מוצדק ומבוקר. אולם, כשמדובר בעריכת דין, ראוי שהדבר ייעשה בעיקר עבור, למען ובהקשרם של אנשים מוכשרים מאוד ומתוך מטרה להופכם לעורכי דין איכותיים, מקצועיים, תרבותיים, בעלי ידע ובעלי יכולת, אישיותית ומקצועית, וככל שניתן – אך ורק בהקשרם של אנשים כאלה. הגם שידע משפטי בסיסי משפר ומטפח אזרחות טובה ובעלת רמה, הוא אינו בא במקום הצורך בלמידה מצוינת של מקצוע עריכת הדין ובעיסוק בו באותה איכות. ללמד "עולה חדש" משפטים זו מצווה, אולם לטפח "עולים חדשים" כעורכי דין רק כדי להתהדר בעובדה שבקרב עורכי הדין יש גם "עולים חדשים", זה חטא לחברה ולעולם המשפט לאורך שנים. הדרישה למצוינות בתחום המשפט היא הכרחית, והדבר נכון  ככלל לגבי עורכי דין מכל מגזר חברתי.

אין בהווה עורכי דין פחות טובים מבעבר. "רופאי משפחה" משפטיים, שיש היצף מהם כיום,  פעלו גם בעבר, ומה שנחשב כיום למשרד של "one stop shop" רוכז פעם בלא מעט מקרים בגופו וביכולותיו של עורך דין אחד ולא של משרד שלם. אפילו נדמה לי בהערכה שטחית, שדווקא כיום ישנם עורכי דין טובים יותר, הנטייה למצוינות של חלק קטן מהדור הצעיר היא נהדרת ומצב השוק מכוון את החכמים שבינינו להתמקצעות מומחית ואף תת-מומחית. אולם, היכולת להעמיד כיום את "עורך הדין של המאה" לא משפרת את התמונה הגדולה של האיכות הממוצעת של השירות הניתן לציבור הרחב על ידי קרוב לכ – 60,000 עורכי דין. העיקר אינו טמון בהיקף היכולת של הטייקון למצוא את עורך הדין העילוי יחסית לעבר, אלא במידת איכותו הנמוכה של השירות המשפטי (המקצועי והאישיותי) הממוצע, שמקבל כל אזרח מן השורה, בהשוואה לשירות שקיבל בעשרות השנים הראשונות של המדינה (אגב, יש התוקפים בהקשר הזה את המפעלים הנהדרים של הסיוע המשפטי הממלכתי, תוכנית שכר המצווה של הלשכה והסניגוריה הפלילית. כשלעצמי, אני משוכנע שפרויקטים אדירים אלה מביאים כבוד רב לעוסקים בהם ואיכות ייצוגית טובה לנעזרים בהם, ולא להיפך). 

משך שנים סברתי, שיש ליתן לכוחות השוק לנווט גם את המקצוע שלנו. הנסיבות שהתרחשו בסביבותיה של עריכת הדין בישראל גרמו לי במידה מסוימת להכות על חטא. זאת, לא בהכרח בשל תפיסה לא נכונה של הדברים בעבר, אלא בשל אי-נקיטה בדרך של מאבק משמעותי ומרוכז יותר בהגנה על המקצוע של כולנו כבר לפני 15 שנים, כדי לכפר על טעויות קשות, שנעשו עוד בשנות ה – 90 של המאה הקודמת. בסופו של דבר, מדובר במאבק על יוקרתו, איכותו ומעמדו של עולם המשפט ושל החברה בה הוא פועל, ולא בעיקר על פרנסה. 

אל לנו כבני אדם, כאזרחים ישראלים, למנוע השכלה אקדמאית מכל החפץ בה. נהפוך הוא, עלינו לעודדה. המבנה הפנימי וחוסנה של כל חברה קשורים קשר אמיץ באיכות הפרטים המרכיבים אותה, ולענייננו לא מעט ברמת השכלתה. כאשר אחוז ניכר מהאוכלוסייה רוכש השכלה גבוהה, החברה רק מתפארת בה ומרוממת אותה. השכלה גבוהה הינה מקור לגאווה, לא מקור לצרות עין או לחשש מפני תחרות. חברה חזקה, כזו שכולנו מעוניינים להיות חלק ממנה, תלויה בעצם קיומה גם בהשכלתה הגבוהה. 

אולם, לא הרי רכישת השכלה גבוהה כהרי קבלת רישיון והסמכה לעסוק במקצוע חשוב ורגיש כעריכת דין. במצב שהתפתח בישראל, יש אף כדי להצדיק, בתוך מכלול ההתייחסות הכללי, את פיתוחה של חשיבה שונה ומיוחדת בהקשרו של המקצוע שלנו, ובוודאי ככל שהדברים מתייחסים לעורכי הדין בישראל.

לשכת עורכי הדין בישראל, שהינה הארגון המאגד על פי חוק את כל העוסקים במקצוע בארץ, היוותה כל השנים ארגון מקצועי פתוח, אולי יותר מכל ארגון אחר, לקבלת חברים חדשים לשירותיו. עובדה זו ניכרת היטב במספר עורכי הדין הפועלים כיום בישראל. בקרוב תמנה הלשכה כ- 60,000 חברים, המהווים כאמור כמעט כ – 1% מכלל האוכלוסייה במדינה. מדובר בשיא עולמי ללא תקדים וללא תחרות בתפוצות. התוצאה הזו הינה שערורייתית למקצוע, אבל יותר מכל, שערורייתית לחברה בישראל. הקשקוש הביקורתי על "הגילדה האינטרסנטית", שכביכול פועלת כנגד המתדפקים על שעריה וחוסמת את השועטים לעברה, נראה לנוכח העובדות האלה פתטי והזוי. כשמטפלים בכ – 4,500 מתמחים בכל שנה, לרבות בנוגע לבחינות ההסמכה (שאגב אף פעם לא היו בשליטת הלשכה), יש טענות. רובן מופרכות וחלקן מוצדקות, כמו בנוגע לכל שירות הניתן לציבור. אבל מכאן ועד להצדקת הכללות שונות כנגד הלשכה, הכללות שמשרתות פוליטיקאים מתחילים במכללות ובאוניברסיטאות, הדרך ארוכה מאוד. מערך הטיפול בהתמחות של הלשכה מרוכז בבית הלשכה בירושלים, מתנהל מזה עשרות שנים במקצוענות מרבית, ומנוהל הרחק מאור הזרקורים ו/או מהעניינים הפוליטיים והתקשורתיים של הלשכה, שיש הנוטים לתקוף אותם תדיר, לעיתים בצדק ולרוב שלא בצדק.  

יש לנו אחריות לשירות המשפטי, הניתן לציבור בישראל. יש לנו אחריות לאיכות המקצוע. חשוב לחברה הישראלית, שתהא למקצוע הזה איכות. לא בכדי הלשכה היא ארגון מקצועי סטטוטורי. בעריכת דין יש גם שליחות חברתית ואחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. הצמתים בחייהם של האזרחים, בהם מטפלים חברינו וחברותינו, הינם מהחשובים בחייהם. חלקם מפקיד בידינו את כל הונם או את מצבם ומעמדם המשפחתי או את ההגנה על זכויות וחירויות בסיסיות בחייהם. הדרישות לרכישת המקצוע, ולאחר מכן לאופן העיסוק בו, חייבות להיות מורכבות, רציניות ותואמות תפקיד חשוב זה.    

חשוב גם להדגיש, שכל מגמה לשינוי הקיים תלויה באישורו של משרד המשפטים ושל שר המשפטים. אין כמעט דבר בנושא זה, שיש ביכולתה של הלשכה לקדם מעשית באופן מלא בעצמה. חבל שכך, אבל זה המצב בדין.

הצענו בעבר פתרונות רבים לאחר מחשבה ועבודה מרובה בת אלפי שעות של מתנדבים רבים. בין היתר גובשו הצעות חוק ותיקוני חקיקות משנה למיניהם בעניינים הבאים – רכישת תואר במשפטים רק במסגרת תואר שני, הארכת ההתמחות לשנתיים, בחינות כניסה להתמחות, הקמת בית ספר למתמחים, הגברת הפיקוח על ההתמחות, הקמת נציבות פיקוח על ההתמחות, שינוי מתכונת בחינות ההסמכה, מתן מידע ללשכה בנוגע לרקע פלילי של המועמדים למקצוע, העלאת ציון המעבר בבחינות ההסמכה, התמחות חוזרת למי שנכשל בבחינות באופן סדרתי, ולגבי אלה העוסקים כבר במקצוע: לימודי המשך משפטים CLE)) – השתלמות שנתית כחובה, החלת ביטוח אחריות מקצועי מנדטורי, הענקת תואר "מומחה לדין" ע"י הלשכה כמתווה ליצירת מומחיות מקצועית, הסמכת קובלים פרטיים בתחום הסגת גבול המקצוע, מניעת מכרזים מוסדיים וממשלתיים העלולים להביא להסגת גבול המקצוע בתחום השירות המשפטי והגבייה, ועדה משותפת קבועה לשופטים ולעורכי דין שתעסוק בתרבות הדיון בבתי המשפט, העברת עשרות ומאות אלפי תיקים ממערכת השפיטה לבירור ולהרשעה או לפשרה ע"י עורכי דין מהמגזר הפרטי בדרך של מינוי שופטים לשעה (בצוק העיתים ועד לחלוף שעת החירום הדיונית בה אנו שרויים) או של בוררות, מינוי עורכי דין כחוקרי הוצל"פ, הסדרה, ביזור ושוויוניות במינוי בעלי תפקידים בשכר ע"י בתי המשפט ועוד… אפילו סיכמנו עם ראש לשכת עורכי הדין ביפן, שיגיע לארץ ל"מסע שידול" בניסיון להשפיע על הישראלים להיות קצת יותר "יפניים" בכל הנוגע לאופן פנייתם לפתרון סכסוכים בבתי המשפט (ביפן מתנהלים, יחסית לאוכלוסייה, פחות דיונים שיפוטיים מאשר בשאר מדינות העולם ובהתאם לכך גם היחס בין מספר עורכי הדין בה לכלל האוכלוסייה הוא הנמוך ביותר בעולם). 

שרי המשפטים בחרו להתעלם מכל ההצעות, ומהצעות רבות אחרות, והמשיכו במסע הפגיעה במקצוע עריכת הדין, במעמדה של לשכת עורכי הדין ובעוצמתה החברתית והמקצועית. רק במשרד המשפטים לא מקובל שתפקידו של השר לתמוך ולהגן על התחומים עליהם הוא מופקד ו/או על העוסקים בהם – השופטים, הפרקליטים, עורכי הדין. ברגעים כאלה אני מתקנא מאוד, למשל, בשוטרים (השר לביטחון פנים), באחיות וברופאים )שר הבריאות) או בספורטאים ובאמנים (שר התרבות והספורט).

הפוליטיקאים, ככלל, אינם מאושרים כאשר ישנן מערכות עצמאיות, הפועלות היטב ללא התערבותם או ללא ניהולם. בשם עיקרון המשילות יכתיב תמיד שר זמני או יו"ר ועדת כנסת עיתויי את תפיסת עולמו הרגעית או את אימפוטנציית התייחסותו הקדנציאלית באופן הרסני, כוחני ופוגעני. לעיתים נדירות ישנו ברמות האלה בעל תפקיד בכיר ברשות המבצעת או המחוקקת, שבאמת מקשיב, שיש לו רצון ללמוד ומוכנות להשתכנע במקרים הנכונים, שרוצה באמת ובתמיד לעשות טוב, ולא רק לעצמו. מעטות הן הדוגמאות של מקבלי החלטות מהסוג החיובי הנדיר האמור. שרי המשפטים, שכיהנו בשנים האחרונות, אינם כאלה. הסבל של המקצוע והעוסקים בו רב. איכות השירות המשפטי לציבור ירדה ו"למידת הלקח", שנהוגה ע"י מקבלי ההחלטות כנגד עורכי הדין, פוגעת בחברה הישראלית לשווא. מכיוון שכל העשייה האפשרית שהוזכרה הינה עניינית לחלוטין ונקייה מתפיסות "פוליטיות" במובן המפלגתי של המילה, קשה לקבל את ההתנהלות הרב-שנתית הזו. ייתכן שהפתרון ההזוי למניעת החרפת הנזק בעתיד יהיה בהקמת "מפלגת עורכי דין" למען המקצוע, מפלגה מגוחכת, שלעיתים יש עימה בישראל אפקטיביות לא מועטה, מן ההיבט המעשי הנקודתי. בכל מקרה, מספרם של עורכות הדין ועורכי הדין באוכלוסיה מצדיק זאת… 

חשוב מאוד גם להפסיק "לשנוא" שופטים. הם אינם האויבים. כמעט כולם היו בעבר עורכי דין פעילים. יש בהם כאלה שלא היו צריכים להיבחר, אבל רובם ככולם טוב ומקצועי. פיתוח התנהלות פרקטית שיטתית של זלזול בשופט, מאבק בו, בדיחות על חשבונו, התנהלות לא מכובדת באולמו, הפיכתו ליריב – היא טעות גדולה ופגיעה באינטרס הישיר שלנו. המשחק המשפטי המכובד והמנומס, להבדיל מהפלצני והאינטרסנטי, הינו חלק מהחינוך שלנו לערכי המשפט הנכונים ולערכי התנהלותנו כבני אדם. השמירה של עורך דין צעיר על כבוד בית המשפט ועל כבודו של השופט תעשה לו רק טוב לאורך הקריירה, ובסופו של דבר תתרום בענק לאינטרס של לקוחותיו. ניתן להביע ביקורת, להגיש ערעור דיוני ומהותי ולא לוותר על עקרונות באופן מקצועי, מנומס ומכובד. אבל, אין כל תועלת וצורך בהתלהמות, ואף לא בהפגנת "אומץ לב" חצוף באולמות בתי המשפט, להבדיל מאומץ לב מהותי עקרוני.       

אז מה עוד יש להציע לסטודנט שנה א' לתואר L.L.B? – 

ללמוד ברצינות מהיום הראשון. לא לותר לעצמו, גם ב"עידן החפיף" היחסי של היום, על כל פסיק ותו, המקדמים אותו להיות משפטן טוב יותר. לא ללמוד משפטים, כי מישהו אחר מדרבן אותו לכך, אלא מאהבה לתחום ומתוך הכרה ביופי שבו ובחשיבותו. לחשוב על "התמונה הגדולה" של החיים. לטפח ידע כללי בתחומי מדעי הרוח והחברה, ידע שהכרחי ככלי למשפטן טוב לעתיד. לנסות ולהתקבל להתמחות רק אצל עורך דין, שהיה רוצה להיות כמותו. מעין מנטור שלא יפסיק להזכירו לטובה במהלך הקריירה המקצועית. לטפח מאוחר יותר מקצוענות בתחום מומחיות ספציפי. לקרוא פסיקה תדיר. להקפיד על פוליסת ביטוח אחריות מקצועית מספקת. לא להפסיק ללמוד ולהשתלם במשך כל החיים המקצועיים (יש היום היצע גדול מאוד של הכשרה כללית ומעשית), ולא רק בתחום המשפטי. להקפיד על כללי נימוס כלפי העמיתים למקצוע ובאולמות השיפוט. להתלבש באופן מכובד. להיות אדם תורם ואכפתי לזולת, להתנדב ולא להפסיק לתהות האם כל אלה מתקיימים בך באמת. 

"המלחמה" על עריכת הדין בישראל נסתיימה לעת הזו, בהפסד. אולם את הקרב האישי של כל אחד ואחת בהתייחס ליכולתו של הפרט להתנהל בתוך שדה המציאות הכמעט נואש הזה, תמיד אפשר לנצח. אולי הכי חשוב להבין ולהפנים, שהמבט על העולם רק מבעד לעיניים "משפטיות" או "עריכת דיניות" הוא מבט צר ולא מספק. יש לנו, המשפטנים, נטייה לעשות כן, וחבל. יש בעולם הרבה יותר ממשפט. ההכרה הצנועה בכך של מי שעוסק במשפט הינה אף היא בבסיס ריפוי ההתייחסות הציבורית כלפיו, כלפי כולנו.

לאור חידושים ולרגל המינויים החדשים לביהמ"ש לענייני משפחה עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

ערב טוב לכולם.

אני מבקש לברך את השופטים והשופטות החדשים, אשר התמנו לאחרונה לכהונה בבתי המשפט לענייני משפחה :

  • השופטת מירה דהן
  • השופט נפתלי שילה
  • השופטת אסתר ז'יטניצקי (רקובר)

אני מבקש להודות ליו"ר פורום משפחה בלשכת עורכי הדין, עו"ד אבנר זינגר, ליו"ר ועדת ההשתלמויות, עו"ד אהובה יששכר, לעו"ד דפנה טל-קורן, לממונת תחום דיני משפחה בלשכה, עו"ד מיטל שחר, ולכל העושים במלאכתו של יום עיון חשוב זה.

אני חוזר ומעיד על כך שיש לי קירבה ורגישות מיוחדת לתחום דיני המשפחה, שליווה אותי בראשית דרכי המקצועית, ולמעשה במובן מסוים עד היום. אני שמח על כך, שנדמה לי, שאיש כבר אינו מהרהר באפשרות לבטל את השיטה, לפיה פועלים בתי משפט שלום מיוחדים לענייני משפחה. רעיונות כאלה ואחרים לגבי ערכאות ערעור ניתנים לבחינה ולהחלטה, וייתכן שעוד נעסוק בכך בעתיד. 

אני מבקש לברך את כב' שופט בית המשפט המחוזי, שאול שוחט, ואת עורך הדין דוד שאוה על ספרם החדש "סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה". אין צורך להכביר במילים על הצורך בספר חשוב זה ועל החשיבות בכך שמשפטנים כה מוכשרים וידענים בתחום הם מחבריו. לא אפספס את ההזדמנות גם להמשיך ולהזמינכם לכתוב ולפרסם ספרים מקצועיים גם בעידן הממוחשב, שבו אנו חיים ומתפקדים. בהקשר הזה אני שמח לציין, שהלשכה שותפה להנהלת בתי המשפט בכל הנוגע לחידוש הדפסתו של הפד"י, אשר אני מניח שכרכיו החדשים יודפסו ע"י ההוצאה לאור של הלשכה בקרוב. 

העובדה, שלאחרונה יותר ויותר שופטים מבתי משפט שלום לענייני משפחה מתמנים ע"י הועדה לבחירת שופטים לכהונה בבתי המשפט המחוזיים, הינה נכונה, משמעותית וחשובה, בחיי העולם המשפטי בישראל. עד לאחרונה לא היה זה דבר שבשגרה, ובמובן מסוים אני שמח שתקרת הזכוכית נופצה.

אני מבקש לשלוח מכאן ברכות חמות, לחברי הטוב עו"ד יהודה ויינשטיין, יועץ משפטי מן המעלה הראשונה. אין לי ספק שתישמר איכות גבוהה, טוהר מידות ומקצוענות מעולה במשרדו של היועץ המשפטי לממשלה. מדינת ישראל תזכה ביום ראשון הקרוב ביועץ משפטי שהוא אדם טוב, משפטן מצוין ואיש מאוזן וחכם. 

אני מוכרח לעדכן אתכם גם בכך שלאחרונה תוקן חוק הלשכה, לבקשתנו, ומעתה תהא הלשכה מחויבת ליתן סיוע משפטי למעוטי אמצעים כחלק ממטרות חובתו של הארגון. כמו-כן, אנו עומדים בפני תיקון חקיקתי נוסף, לפיו יתוקנו דיני השותפויות, כך שנוכל להתאגד בשותפות גם כאשר מספר השותפים גדול מ 50. אנו לקראת קריאה טרומית בעניין. בנוסף, פורסמה הצעת החוק הפרטית להארכת תקופת ההתמחות לשנתיים, והבוקר העברנו לשר המשפטים את הערותינו לתזכיר החוק הממשלתי בעניין הארכת ההתמחות, שינוי מתכונת הבחינה והיבטים נוספים של דו"ח ועדת גרסטל, שסוף סוף זוכה לתקומה. ברכות רבות לשר המשפטים, פרופ' יעקב נאמן, על כך. השר שותף לדעתנו, ומקדם עימנו גם שינויי חקיקה בתחום חובת ההשתלמות המקצועית וביטוח מקצועי מנדטורי. 

לאחרונה, אף התייחס שר המשפטים לפרויקט, שאנו מנסים לקדם מזה מספר חודשים, בעניין העברת עשרות אלפי תיקים, ואף יותר מכך, מצוואר הבקבוק בבתי המשפט להליכי בוררות במשרדי עורכי דין. מדובר ברעיון נוסף שאנו מנסים לקדם מראשית הקדנציה, ונראה כי כעת קורם עור וגידים מעשיים. בדרך זו נשיג מטרה כפולה – הקטנת עומס התיקים בבתי המשפט והעשרת היקף העבודה במשרדי עורכי הדין.

שוב ברכות לרגל יום העיון וערב נעים ומהנה לכולם.

צביעות עו"ד יורי גיא-רון

באחד האמשים של לילות שישי המשפחתיים, התרווחנו לנו, זוג הורים ובת בוגרת, מוכשרת ואינטליגנטית, שזה עתה שבה ארצה מהשלב הבלתי נמנע של טיול בחופי קוסטה ריקה לאחר שנות התרומה המושקעות לצה"ל, ודנו בשאלת "מיליון הדולר" של המשך חייה – איזה מסלול מקצועי נכון לנו, כלומר לה, כמסלול האקדמאי שימומש בשלב הבא בהתפתחותה כאדם בוגר ויבסס בתקווה את עתידה?

לבה של "הילדה" באדריכלות. אבל, היא חקרה ודרשה ואנחנו התקשרנו והתעניינו, ולצערנו התברר שהמסלול בדרך לתואר מקצועי כולל בראשיתו השגת ציון גבוה מאוד בפסיכומטרי, הוכחת יכולת מקצועית מעשית וראיון אישי. דילוג על פני משוכות אלה מקנה את ההזדמנות ללמוד משך חמש שנים אקדמאיות (שבלתי אפשרי לעבוד במהלכן) ולאחריהן להשתלם משך שלוש שנים נוספות בהתמחות מעשית. בתום שמונה שנות ההכשרה מתנהלות בחינות ההסמכה, שהינן חד-שנתיות ושאחוז המאושרים שעומדים בה עומד על כ- 40% בלבד.

העדפתה השנייה של המוכשרת הייתה פסיכולוגיה קלינית. כמה ימים של בדיקות נוספות העלו בחכתן תמונה אכזרית, לפיה קשה עד בלתי אפשרי להתקבל ללימודים, קיימת דרישה הכרחית להצטיין מאוד בתואר הראשון והכרח מעשי ללמוד ולהצטיין אף בתואר השני. בתום שני התארים, אותם זוכים כאמור להשיג מעטים, ישנו צוואר בקבוק בעייתי ביותר בקבלה להתמחות. מי שכבר מוצא מקום התמחות, עובר הכשרה מעשית במשך של לא פחות מארבע שנים.  לאחרונה נודע, כי כיום נאלצים הממתינים להתמחות להמתין לעיתים כשנתיים- שלוש נוספות בתור, טרם שיימצא להם מקום מסודר ומוכר להתמחות בו. משרד הבריאות הודיע, כי יפסיק לממן את ההתמחות במלואה ויטיל 70% מעלות כל מתמחה על קופות החולים וגופים אחרים, כמו תחנות בריאות הנפש ועמותות מורשות. אולם, לגופים האלה אין תקציבים מתאימים ומספר התקנים צפוי להצטמצם עוד יותר. מי שהחזיק מעמד, משך לפחות תשע שנים מפרכות אלה, מחויב בבחינת הסמכה קשה ומוערכת.

בלית ברירה פנתה האינטליגנטית ושקלה אפילו לפנות לראיית חשבון. אבל, התברר שהלימודים בחשבונאות קשים (ומשעממים..) ונמשכים שלוש שנים. לאחריהם פורשים הבוגרים לשנת לימודים עצמאית מלאה לקראת שתי בחינות הסמכה חיצוניות קשות ומשמעותיות, הנערכות בנפרד האחת אחר השנייה. אלה העומדים בהצלחה בבחינות מתפנים לשנתיים נוספות של התמחות מעשית. מסלול ארוך יחסית ולא פשוט.

החכמה שלנו ניסתה להימלט מהגורל הידוע, זה שנועד לה מלכתחילה, אבל אם לא אדריכלות, לא פסיכולוגיה ולא חשבונאות, היא הבינה, אגב חיוכו שבע הרצון לכאורה של אבא, שאין לה ברירה אמיתית – לימודי משפטים ועריכת דין הם עתידה. אמנם הדבר יחסיר כיס מן ההורים, אך יסתיים מקסימום תוך ארבע וחצי שנים, ברוטו כולל כל התוספות, השינויים והחופשות. מכיוון שרפואה היא ממילא מנת חלקם של גאונים ושנות הלימודים, ההכשרה, ההתמחות ותת ההתמחות נמשכות עד אין קץ, אין ברירה – הדיון המשפחתי הגורלי מסתיים כמעט תמיד באותה מסקנה; "יקירתי, בהצלחה בלימודי המשפטים!" או "אין ברירה, עדיף כבר שתלמדי משפטים".

שרי המשפטים בעשרים השנים האחרונות כשלו במימוש אחריותם בנוגע לשיפור המקצוע ולטיובה של עריכת הדין בישראל.  הסיבה היא פוליטית. אין לה עוגן ענייני. יש להניח שבוועדת שרים לענייני חקיקה, בוועדת חוקה חוק ומשפט של הכנסת וקרוב לוודאי שבפרלמנט כולו, לא יימצא שר או ח"כ אחד או אחת, שלא נתון ללחצים של בני משפחתו (שבקרבם יש תמיד כמה סטודנטים למשפטים או צעירים לקראת לימודי המשפטים), של עוזריו המקצועיים והפרלמנטריים (שברובם משפטנים בהווה או בעתיד הנראה לעין), של חברי מרכז מפלגתו (שרבים מהם נמצאים במסלול ההכשרה המשפטי, לקראת המסלול הזה או שבן משפחתם או בני משפחתם מצויים בו), של אלפי סטודנטים במכללות (שהפקולטות שלהן מחנכות מספר רב של פוליטיקאים צעירים ופעילים חברתיים), ובעיקר של פרנסי ההשכלה הגבוהה, שהינם כמובן אובייקטיביים להחריד. אינני יכול לזכור מתי נזעקו חברי הכנסת לצעוק חמס בדבר קשיי המסלול ברפואה, באדריכלות, בחשבונאות או בפסיכולוגיה הקלינית. היכן הלובינג הפוליטי של אלה המעוניינים לזכות בהכשרה במקצועות אלה?

לאחרונה הגדילו מספר דיקנים של פקולטות למשפטים לעשות, ואף פורסמה בשמם כותרת עיתונאית בזו הלשון; "הארכת ההתמחות היא פתרון פשוט ופופוליסטי, שייצור הרבה מאוד בעיות. הסטודנטים המוכשרים והחזקים יברחו למקצועות אחרים". לאן ?! – לרפואה (10 שנים) ?! לאדריכלות (8 שנים) ?! לפסיכולוגיה קלינית (9-10 שנים) ?! לראיית חשבון (6 שנים) ?!, כשבכולם תנאיי קבלה קשים, לימודים מבוקר עד ערב, התמחות ארוכה ובחינות מפרכות. האם הארכת ההתמחות במשפטים לשנתיים, כך שמסלול ההכשרה לעריכת דין יארך חמש או חמש וחצי שנים לכל היותר (במקרה של חפיפת לימודים והתמחות), תבריח באמת את המוכשרים והחזקים?! הרי אלה הן שנים הנחשבות, במחילה, קלות יותר מכל אפשרויות ההכשרה האחרות שהוזכרו לעיל ? זו כמובן אמירה מגמתית, שאין לה שום אחיזה במציאות ושכל מטרתה לאפשר למוסדות ההשכלה הגבוהה להמשיך ולצבור הון עתק ורב-שנתי מהעיסוק בהכשרה המשפטית על חשבון כיסם של  קרוב ל- 4,000 סטודנטים בשנה. מדוע לא ילמדו המכללות רפואה או אדריכלות או פסיכולוגיה קלינית? אולי רק משום שעלויות ההכשרה במקצועות אלה גבוהות מאוד, ואילו עלותו של סטודנט למשפטים היא בתחתית ההוצאה האקדמאית הממוצעת לסטודנט?

נטען כלפי עורכי הדין ולשכת עורכי הדין, שאנו מנהלים מאבק אליטיסטי ומתנשא. שאנו "סוגרים את שערינו" בגילדה צרה וייחודית. שטות פופוליסטית, שקרית ומניפולטיבית. לשכת עורכי הדין שילשה את חבריה ב- 15 השנים האחרונות והיד עוד נטויה. בעתיד הקרוב לעין, 1% מאוכלוסיית המדינה (כולל ילדים) יהיה מוסמך לעסוק בעריכת דין. מילא היה מדובר במשפטנים, שיתרמו לאזרחות טובה יותר ולחברה חזקה יותר. אבל, ענייננו בעריכת דין מעשית, בעורכי דין שפוגעים ברמת השירות המשפטי הניתן לציבור ושעוסקים מידי יום, בין היתר, גם בפיתוחה של משפטיזציה מיותרת בקרב  החברה הישראלית. אנחנו מתעקשים שלא ללמוד דבר מרעינו היפנים, שחשים בושה חברתית ולא זכות חברתית בכל פעם שהם נאלצים לפנות לבית המשפט לפתרונה של מחלוקת זו או אחרת.

הפתרון ההכרחי והכירורגי למקצוע עריכת הדין בישראל אינו מסתכם רק בהארכת ההתמחות. הוא כולל בקרבו אף קביעת מכסה שנתית מוגבלת של מספר סטודנטים למשפטים (כל עוד התואר יקנה אישור אוטומטי להתמחות), דרישה להכרה בלימודי תואר שני למשפטים כתנאי סף להתמחות, תוך שילוב השכלה כללית והיבטים מעשיים של עריכת דין בלימודים, הנהגת בחינות כניסה להתמחות או לפחות שתי בחינות לאורך ההתמחות, הקמת בית ספר למתמחים, הקשחת בחינות ההסמכה והפיכתן לבחינות מקצועיות ואמיתיות ולא למבחן הזיכרון שהן כיום,  אפשור למתמחים להופיע בליווי החונכים בבתי המשפט לקראת סוף ההתמחות והגבלות עיסוק תקופתיות לאחר קבלת הרישיון (למשל, ייצוג נאשם ברצח בתקופה הראשונית שלאחר ההסמכה). נשמע קשה מידיי? – אז נסתפק תחילה רק בהארכת ההתמחות לתקופה של שנתיים. לא שנה וחצי כפשרה לשם הפשרה. שנתיים לשם העניין. לא שנה וחצי לכאורה, שלרוב מסתכמת בשנה. לא פשרה עם האינטרסנטים הלא ענייניים. שנתיים מלאות, מאומצות וענייניות.

שכר דירה, הוצאות חודשיות ועבודה סיזיפית הם חלק מהמסלול בכל המקצועות המשמעותיים. פופוליסטי ולא צודק ליתן להם ביטוי מודגש בטיעונים המתנגדים רק להארכת מסלול ההכשרה לעריכת הדין. גם המתמחים ברפואה, באדריכלות ובפסיכולוגיה קלינית צריכים לחיות ולהתקיים במהלך ההתמחות. איך הם עושים זאת? איך עושים זאת בעולם? מי מחברי הכנסת עוסק בהם? מי מבין פרנסי המכללות (שלא מתפרנסים מהם) יוצא להגנתם?

הצביעות השלטונית, המניפולטיביות הבלתי תיאמן של  פרנסי המכללות והרגישות התקשורתית המזויפת לעניין הארכת תקופת ההתמחות במסלול הכשרת עורכי הדין, זועקות לשמיים. לא התרשמתי שישנו מוסד אקדמאי, הנאבק על זכותם של עולים חדשים או של חרדים ללמוד רפואה, פסיכולוגיה קלינית או אדריכלות. מדוע יש להם זכות אזרחית ללמוד בעיקר משפטים? השימוש בהשכלה המשפטית הבסיסית (שדי רק בה כדי לתרום להעצמה אזרחית וחברתית), כתנאי יחידי ומספק לצורך הקבלה להתמחות המקצועית, הוא טעות חברתית ומהווה פגיעה אנושה בעריכת הדין, כלומר ברמת השירות המשפטי הניתן לציבור בחלק מהצמתים הרגישים ביותר בחייו. 

החשש, לפיו חס וחלילה יחליט הקונסוליום המשפחתי שלי בתום השירות הצבאי והטיול לחו"ל, שלא להפנות את הפוטנציאלית ללימודי משפטים אלא לחלופה מאתגרת אחרת – מה שעלול לגרום לפגיעה כלכלית עצומה בפטריות ההשכלה הגבוהה, שצצו בהמוניהן לאחר גשם המילים המזויפות בעניין קיומה, כביכול, של גילדה משפטית מסוגרת בישראל – הוא החשש האמיתי של פרנסי ההשכלה הגבוהה. לא בריחתם של  המוכשרים והחזקים לרפואה, למחשבים, לאדריכלות, להיי-טק ולתחומי העיסוק האחרים, שתורמים למדינה, בלשון המעטה, לא פחות מכל כך הרבה עורכי דין. החשש מהפגיעה הכלכלית או מהלחצים הפוליטיים האינטרסנטיים. זה החשש האמיתי. כל השאר הוא קשקושים ומכבסת מילים.

למי שדאג, המקסימה שלי לא באמת בחרה במשפטים. למרות הכל, היא לומדת אדריכלות, ואגב מסכימה (רק בעניין הנדון) עם כל מילה של אבא. נדמה לי. חבל שלפחות 3,000 סטודנטים בשנה אינם חרוצים כמוה ולא נוהים אחר לבם אלא מחפשים אחר המסלול הקל בדרך לחיים מקצועיים בינוניים. חבל שהמנהיגות הישראלית תומכת בכך. השוק כשל, כי המנהיגים כשלו. אומה רוויית משפטנים מעשיים היא אומה המאבדת את עצמה לדעת.

מועצת לה"ב דברי ברכה עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

חברי נשיא לה"ב,

יושבי ראש ומנכ"לים של הארגונים החברתיים בלהב.

אנחנו שמחים לארח כאן בלשכת עורכי הדין את חברינו בלה"ב, ושמחים במיוחד לנוכחותו עימנו של ח"כ סטס מיסזניקוב, יו"ר ועדת הכספים לשעבר ויו"ר השדולה לעסקים קטנים ובינוניים בכנסת.

אי אפשר שלא לומר בימים משמעותיים אלה, כפי שכבר ביטאה זאת שרת החוץ בעבר, שלישראל הזכות המלאה להגן על עצמה, וכי עלינו לפעול כדי לאפשר לתושבי דרום הארץ לנהל חיים נורמאליים ולא מאויימים. 

אני נסמך על דברי ראש הממשלה, שהודיע כי המבצע הזה אינו נגד תושבי עזה וכי הוא מתנהל תוך ניסיון למנוע, ככל האפשר, פגיעה באוכלוסיה האזרחית בה.

אני מבקש להביע צער עמוק על אבדן חיי אזרחים חפים מפשע משני צידי הגבול.

במעבר חד, אך הכרחי וחשוב  – 

כשהתותחים לא רעמו, המוזות המשפטיות ממש לא שקטו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, המערכת המשפטית רתחה ורעמה משך שנתיים, לטעמי באורח מיותר לחלוטין. חלק מהרעיונות היו נכונים, וחלק מהביקורת שנשמעה היתה מוצדקת, אולם זו לא היתה ביקורת, אלא מערכה ממוקדת. 

ייבחר מי שייבחר לראשות הממשלה, בכוונתי לדרוש ממנה או ממנו להגן על הרשות השופטת ועל בית המשפט העליון, ועל עצמאותם, ודווקא מעמדה של כוח ושל הבנה ולא בהכרח תוך הסכמה על כל  נושא. בכוונתי לעשות כל שיידרש, כדי שלשכת עורכי הדין תהא שם כדי לקדם מטרה זו.  

לשכת עורכי הדין בישראל, שהינה האירגון המאגד על פי חוק את כל העוסקים במקצוע בארץ, היוותה כל השנים אירגון מקצועי פתוח, אולי יותר מכל ארגון אחר, לקבלת חברים חדשים לשירותיו. עובדה זו ניכרת היטב במספר עורכי הדין הפועלים כיום בישראל. בתוך פחות משלוש שנים תמנה הלשכה כ- 50,000 חברים. מדובר בשיא עולמי ללא תקדים 

וללא תחרות בעולם. עורך דין אחד מתוך כ- 160 איש באוכלוסיית המדינה. התוצאה הזו הינה שערורייתית למקצוע.

יש לנו אחריות לשירות המשפטי, הניתן לציבור בישראל. יש לנו אחריות לאיכות המקצוע. חשוב לחברה הישראלית, שתהא למקצוע הזה איכות. לא בכדי אנו ארגון מקצועי סטטוטורי. בעריכת דין יש גם שליחות חברתית ואחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. הצמתים בחייהם של האזרחים, בהם מטפלים חברינו וחברותינו, הינם מהחשובים בחייהם. חלקם מפקיד בידינו את כל הונם או את מצבם ומעמדם 

המשפחתי או את ההגנה על זכויות וחירויות בסיסיות בחייהם. הדרישות לרכישת המקצוע חייבות להיות מורכבות, רציניות ותואמות תפקיד חשוב זה.    

בכוונתי להמשיך ולעשות הכל כדי להקשות את הכניסה למקצוע ולדרוש איכויות גבוהות, ככל האפשר, מן העוסקים בו ומן המתכוונים לעסוק בו, באופן ההולם את חשיבותו ומשמעותו של השירות המשפטי. אין לנו ברירה אחרת. 

בתוך כמה שבועות תציג לשכת עורכי הדין תוכנית מקיפה לשינוי פני המקצוע בארץ. רעיונות אפשריים כדרישה לתואר שני (LL.M) כתנאי סף לרכישת המקצוע, הארכת ההתמחות לתקופה של שנתיים, שינוי מתכונת הבחינות ואפילו הטלת מגבלות מסוימות על מי שרוכש רישיון למשך תקופה קצרה של התנסות לאחר קבלת הרישיון. אלה ועוד, ימצאו דרכם לשיח הציבורי, ובתקווה אף להגשמה השלטונית. 

אני מקווה, ששר המשפטים שיתמנה, יהיה מי שיהיה, ישכיל להיות קשוב להכרח מציאותי זה, ויפעל ליישומו. לשכת עורכי הדין תפעל, בכל מקרה, למימוש תוכניתה שתגובש ובמלוא הקיטור.

במציאות הכלכלית הנוכחית ותוך ציפייה לתנאיי שנת העבודה 2009 בצל המשבר הכלכלי העולמי, לשכת עורכי הדין פועלת לסיוע לאלפי חבריה וחברותיה, שהינם חסרי עבודה וחסרי תעסוקה. הכפלת תקציב ההשמה, הגדלת הסיוע לחברים וההלוואות, הפעילות נגד הסגת גבול המקצוע, הצוות המיוחד להשמה בשירות הציבורי הינם רק דוגמאות לפעילות מסוג זה. המציאות הכלכלית הקיימת והצפויה רק מחריפה את הבעיה.

שוב, זכות היא לארחכם בצל קורתה של לשכת עורכי הדין, הפעילה והמתחדשת כל העת בעידן הנוכחי. 

לעם ישראל על כל מרכיביו – שקט, שלווה, שיויון וביטחון.

מאמר תגובה לפרסום: "עודף עורכי דין – אכן" עו"ד יורי גיא-רון

שמחתי להיווכח ממאמרו של פרופסור עומר מואב, שפורסם בשבוע שעבר (7.1.09), כי הצלחתי, במהלך השנה וחצי האחרונות לכהונתי כראש הלשכה, להטמיע את העובדה, שקיימת בעיה של רמה מקצועית והצפה בענף עריכת הדין. פרופסור מואב הדגיש בראשית דבריו את אמירותיי, ולא שלל את העובדות, שאני מדגיש בכל הזדמנות, לפיהן מצוי מקצוע עריכת הדין בהידרדרות מתגברת ושבאמירה מכלילה רמת לימודי המשפטים באמת גרועה. פרופסור מואב שב והזכיר את נתוני הלשכה, המצביעים על כך שישראל היא המדינה המובילה בעולם במספר עורכי הדין ביחס לגודל האוכלוסייה, ושבתוך פחות משלוש שנים אחד מכל 160 תושבים במדינה יהיה עורך דין. הדגשת עובדות אלה על ידו מבהירה לי, שאנו בלשכה פועלים בדרך הנכונה.

המאמר עסק גם בטענה הנפוצה ביותר של מתנגדי המצויינות במקצוע עריכת הדין, לפיה מדובר במסווה של מהלך, שמטרתו האמיתית הינה לשפר את מצבם הכלכלי של עורכי הדין. נעלמה ממחברו העובדה,

כי כל תכנית לשיפור רמתו של המקצוע תתחיל להשפיע כלכלית רק בעוד דור, בעוד כ- 20 שנה. מאחר ויש כיום כ- 42,000 עורכי דין, וכל שנה מצטרפים כ-3500 עורכי דין חדשים, הרי גם אם יצומצם מספר החדשים ל-1000 בשנה, לא יצומצם מספר עורכי הדין הפעילים ברמה שעשויה להשפיע על שכר הטרחה, שהם גובים מהצרכנים. לפחות לא בעשורים הקרובים. הטענה הכלכלית, שהיא הטענה הנפוצה ביותר, אינה מחזיקה מים במציאות העובדתית האמורה, ודווקא היא זו שנראית שטחית ופופוליסטית.

לשכת עורכי הדין אכן תציע תכנית מקיפה, שתשנה את פני המקצוע בארץ, מתוך אחריות לשירות המשפטי, הניתן לציבור בישראל, ולאיכות המקצוע. מקצוע עריכת הדין כרוך בדיני נפשות. הצמתים בחייהם של האזרחים, בהם מטפלים חברינו וחברותינו, הנם מהחשובים בחייהם. חלקם מפקיד בידינו את כל הונם או את מצבם ומעמדם המשפחתי או את ההגנה על זכויות וחירויות בסיסיות בחייהם. הדרישות לרכישת המקצוע חייבות להיות מורכבות, רציניות ותואמות תפקיד חשוב זה. ברוח זו אנו פועלים.    

רמת עורכי הדין היום טובה ורעה, תלוי בנותן השירות עצמו, כמו רמת הרופאים והפסיכולוגים – יש טובים יותר ויש טובים פחות. אבל במקצועות שצוינו לעיל יש מאמץ גדול מאוד להביא לציבור את הטובים ביותר, וכך מי שאינו ראוי כלל אינו מגיע ליתן שירות כל כך חשוב לצרכן. הרופאים והפסיכולוגים נבחרים במשורה, כי הם עוסקים בחיי אדם. גם עורכי הדין עוסקים בחיי אדם. במקצועות 

אלה ציבור האזרחים לא יקבל שירות איכותי ואחראי מכל מי הממעט במחיר. לכן, יש מקום להביא לצרכן את האדם הטוב ביותר ולא להסתפק ב"שוק החופשי". מה מציעים בשיטת ה"שוק החופשי"? אלפי נפגעים משירות גרוע ש"יבררו" בדרך ה"ברירה הטבעית" את הטובים יותר, ויסלקו מהתחרות את הגרועים. שיטה זו היא שיטה מצוינת לבחירת  ירקות ופירות במכולת – לא היה טוב, אל תקנה שוב. היא מופרכת מעיקרה, כאשר מדובר בנותני שירות, שבידיהם מופקדים חיים וגורלות. 

חוזה שגוי של רכישת דירה עשוי להוריד לטמיון את כל חסכונות חייו של הרוכש. טעות בטיעון עשויה להביא לכך, שהורה יאבד את החזקה על ילדיו. הגנה שגויה בפלילים תביא אדם חף מפשע אל מאחרי סורג ובריח. עורכי דין מטפלים במערכת חשובה ביותר לחייו של אדם – רכושו, גופו וחירותו. האם ניתן לאפשר ל"שוק הטבעי" לפעול ולשחרר לשוק רבים, שאינם ראויים להחזיק בפיקדון זה?!

שואל פרופסור מואב, "האם לשכת עורכי הדין רומזת שרוב עורכי הדין, שעברו את הבחינה ואינם בעלי תואר שני, לא ראויים לעסוק בעריכת דין"? התשובה, פרופסור מואב, היא לא. לא רוב האנשים האלה אינם ראויים לעסוק בעריכת דין, אך יש כאלה שאינם ראויים, והשירות המקצועי, הניתן כיום על ידם, מזיק ופוגע.

בין היתר, חובתה של לשכת עורכי הדין לדאוג, שפחות ופחות בלתי ראויים יגיעו למקצוע, ושיישארו בו המקצועיים והאחראיים ביותר. הדרך היא לברור את המצוינים ולבנות עתיד, בו הברירה בין אלה העלולים לפגוע בלקוח לבין אלה, אשר יסייעו לו, לא תישאר אך ורק בידי הלקוח, אשר בשיטת ה"ברירה הטבעית" יכשל ו"ילמד". מחיר הכישלון גבוה מדי ומסוכן מדי. במציאות של היום, תהיה זו התנערות מהאחריות הציבורית של לשכת עורכי הדין לתת ל"כוחות השוק" למיין את הטובים והגרועים.

אשר לפגיעה בחופש העיסוק, הרי שכשל השוק בשנים האחרונות, הגידול האינטנסיבי במספר עורכי הדין וההידרדרות ברמה המקצועית ובאיכות השירות המשפטי הניתן לציבור, הנם בהחלט, בנפרד וודאי שבמצטבר, בבחינת שיקול ראוי לפגיעה בחופש העיסוק, לרבות על פי המבחנים שנקבעו לכך בחוק היסוד.

לשכת עורכי הדין, המובילה מדיניות של חיוב חבריה וחברותיה בהשתלמות מקצועית מתמשכת תדיר ובעריכת פוליסות של ביטוח מקצועי מנדטורי, לצד מחשבה על שינוי במדיניות ניהול כספי הפיקדונות, המופקדים בנאמנות אצל עורכי הדין, אינה לשכה פופוליסטית. נהפוך הוא. כך גם לא לשכה, שפועלת להקשחת תנאי הכניסה למקצוע עריכת הדין ולמצוינות.

אכן, בעוד כ-20 שנה יהיו רוב עורכי הדין אנשים, אשר עברו סינון מוקדם קפדני יותר, בזכות כינונה של רפורמה למצוינות המקצוע, אשר אני מקווה שתיכנס לתוקפה בקרוב. הציבור כולו יהנה מכך. 

גם המדינה.

מסמך בני בעניין סמכויות חיפוש עו"ד יורי גיא-רון

חברות וחברים יקרים,

בימים האחרונים התפרסמו ידיעות על הצעה להרחיב את סמכות החיפוש של שוטרים בגופו של אדם.

פניתי ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה ויינשטיין, על מנת להבין את הרציונאל העומד מאחורי תיקון גורף זה, אשר על פניו מהווה פגיעה חמורה בכבוד האדם.

בשיחה הבהיר היועץ המשפטי לממשלה, כי הכוונה אינה להרחבה כוללת של הסמכות לגבי כל מקום וכל אדם. כידוע, היום יכול שוטר לבקש מאדם רשות לחפש על גופו, וכאשר זה מסרב, לבקשו להתלוות אליו לתחנת המשטרה, שם קיימת סמכות לחיפוש כזה. מצב דברים זה, היוצר מנגנון מסורבל, והמביא בסופו של יום לתוצאה זהה, מקשה במיוחד כאשר מדובר בחיפוש על גופם של אלה, הבאים, למשל, למועדונים ולמקומות דומים ונושאים סכינים מוסתרות. היועץ מסר, כי הכוונה היא לקבוע סמכות, אשר תופעל רק במקומות שיוגדרו מראש, (מגרשי כדורגל, מועדונים וכד') כדי לסכל פעילויות פליליות, במקומות שידוע ומוכח כי הינם מועדים לפורענות. היועץ המשפטי, שיש לי אמון רב בו ובשכלו הישר, סבור שמדובר בפתרון ראוי ומאוזן, לנוכח המציאות האלימה בחברתנו כיום.

כמו בכל דילמה בין השמירה על כבוד האדם והזכות לפרטיות אל מול ההגנה על הציבור, יש לסוגיה זו פנים לכאן ולכאן. אגב, חוק כזה, אם יובא לדיון בפני הכנסת, הוצא ממסגרת חוק ההסדרים, כפי שמן הראוי היה לנהוג בו מלכתחילה.

לאור האמור, סברתי, כי נכון לקיים דיון בנושא ולאפשר לקהל עורכי הדין בישראל להשמיע את קולו ולהשתתף בדיון הציבורי. אנו, שומרי החוק וקציני בית משפט, מחוייבים לפעול ולהשפיע גם בנושא זה, ולפיכך אני מבקש, מכל אחת ואחד מכם – אנא כתבו לי את דעתכם בנושא, במייל הרצ"ב. פניותיכם תצורפנה לדיון לקראת גיבושה של עמדה בפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין ולאחריו בוועד המרכזי, וזאת על מנת שנוכל להציגה בפני מקבלי ההחלטות וחברי הכנסת בשלבי הדיון בהצעת החוק. 

בכוונתי לבחון האפשרות לפתח מודל זה של פנייה לחברים בנושאים ציבוריים עקרוניים, ככל שאין ולא תהיה להם זיקה פוליטית מהותית, לרבות "פוליטית" בתוך הלשכה. 

בברכה,

יורי גיא-רון

Annual Conference – STEP Israel

Good afternoon, 

First of all, I would like to thank the Chairman of STEP Israel, Adv. Meir Linzen, for inviting me to speak at this Annual Conference

The legal profession in Israel is no longer just a profession, like other professions. In my eyes, the Israel Bar Association is not just a professional organization, like other organizations.

 I believe that our added value as lawyers is wearing out beyond recognition.

Recently, the Bar Association Law was amended, by way of our own initiative, adding to the Bar another required purpose of providing legal assistance to the underprivileged. Our special program, named "Schar Mitzva", dealing with improving the accessibility to law   is established by law and as such, flourishing

The Involvement of the Bar in the community in other areas is diverse and developed – with the help of the Minister of Education, lawyers are about to enter classes in the periphery and I hope our involvement will be expanded later with the assistance of Israeli youth education. Joint projects with the Ministry of Environment, including a project called "green office", are standing in the doorway.

 The Bar has undertaken to encourage protection against sexual harassment in the workplace, and declared its commitment to encourage the integration of parenting and leisure along the development of career in law firms.

 A large of the Bar acts to equality in the public sector is directed to protect the rights of minorities. The Bar is involved in the initiative of the establishment of the Basic Law on Education.

 The Bar initiates and participates regularly in daily reviews in current Israeli prisons. We support a variety of areas at the Public Defender while running joint conversations between heads of private advocacy and public defender officials clarifying problems and issues common between the private criminal representation and public criminal representation. 

The Bar is active, perhaps as never before, in a series of social initiatives and developing relationships with many social organizations, working in the fields of social rights and human rights in Israel. Separately, the Bar's youth forum adopted an action plan of lawyers for the community and deals with that greatly.

Indoors, we act, as if in contrary to our narrow interests – require the leadership of a professional mandatory insurance, insist that we be assigned a duty of continuing legal education, believe that the justice experts plan, declaring lawyers as experts in different areas of the law (like in medicion) needs to be set by rules or law, initiate (in cooperation with judges) special reference to the culture of debate in courts which has recently been damaged, initiate separation of legislation regarding ethics from the elected bodies in the Bar to new professional bodies, and cooperate in developing ethics with the new ethics center that has began to operate in the academy. Even when we dealt with Bar's program to improve the standard of the profession, we still delayed the publication of the Bar's program to change the internship and bar exams until we heard the opinion of the students and interns, and in the end of the day, we also changed our original plan, in order to reach common conclusions with them. 

As part of the activity scope I have described, the Bar has also tried to examine every way possible to handle those individual funds embezzlement of clients. 

As you all know, many lawyers manages for their clients trust accounts, in which funds in transit are deposited.

The Israel Bar Association minded the issue of ensuring customer funds deposited in trust with their attorneys, following the unfortunate cases of money embezzlement. We are not talking about many cases, but rather few cases with considerable amounts that caused a harmful extensive media echo. The status of the profession was very hurt by these publications.

 There are organizations, private and even public, that stopped the practice of claims removal by checks payable to the plaintiff's lawyer, and began issuing the checks directly to the plaintiff. However, it is clear to the Bar that finding a practical solution to this subject has many advantages for lawyers, beyond the embezzlement issue.

On June 2008, a team headed by my deputy, Dr. Moshe Weinberg, was established in order to examine a solution to management of these deposits. In this team, Adv. Meir Linzen and Dr. Alon Kaplan played key roles.

The team conducted a survey between lawyers to better understand the scope of the phenomenon of holding funds in trust by lawyers, and its characteristics. The findings were fascinating. 1127 lawyers responded to the survey, of which about 90% reported that they hold in trust funds for their clients. The vast majority (70%) manages deposits of up to 10 clients simultaneously. About 30% of the deposits are up to the amount of 50,000 NIS and 45% are between 50,000 and 250,000 NIS. In most cases, the total amount of deposits is over 250,000 NIS. The vast majority of deposits (about 83%) is held for up to six months.

The team examined possible ways of arranging the matter.

The picture that rised from the discussions held was that there were several possible models for customer funds held by the Association: 

  1. Establishment of corporate management or supervision of deposits – completely by the Bar or in conjunction with a large financial corporation like insurance company or a bank. 
  2. To unite lawyers in S.R.O corporations – the corporations will count few hundred lawyers each and each corporation will monitor all procedures concerning financial management for customers and prevent money laundering.
  3. Insurance against "dishonesty" – Bar's insurance policy as an organization, limited coverage according to event and time, which will compensate customers affected by embezzlement.

In the end, after considering the different options, the team recommended that:

The Bar will establish its own corporation that will supervise that funds deposited with the Bar's members will be released in accordance with the provisions of the trust. 

Making use of the corporation will be facilitated by the relevant request and shall not be mandatory.

The corporation will offer pre-trust agreements in order to create a simple framework.

The corporation will not be involved in smaller deposits than 5000 NIS.

The corporation shall publish its services publicly.

At the first phase and until entering public awareness, the corporation will not charge a fee for its services.

The team's recommendations were discussed at the Bar's Central Committee on May 25, 2010. During the Discussion there was a strong opposition to the team's recommendation, that referred to two mainly points:

First – the fear that clients will take advantage of the existence of the corporation to avoid paying lawyers fees.

And second – the fear of increased size of the bar's exposure to Claims, regarding approvals given by the corporate to money transfers, and getting into many lawsuits as a result of that. 

Currently, this subject was removed from the present agenda, but I'm in the opinion that sooner or later reality will require the Bar to engage in this again and find a solution that will be agreed upon by the members of the Central Committee, because I'm sure its our duty to find one.   

Thank you all, and to the forener guests – have a fruitful and interesting visit to Israel.

יצירת אתר אינטרנט בעזרת WordPress.com
להתחיל