דיני בנקאות – חובת האמון הבנקאית עו"ד יורי גיא רון

מכובדיי,

ד"ר רות פלאטו – שנער היקרה,

הנה מושק עוד ספר מקצועי איכותי וחשוב, ע"י מחברת מוכשרת משכמה ומעלה. הספר מוצא ע"י ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, שאת פעילותה אנו ממשיכים לשמר ולטפח, ככל יכולתנו. פעילות זו משלבת, כמובן, בין פרויקטים ממוחשבים ומודרניים, כמו הפדאו"ר והכרטיס המגנטי החכם בשילוב עם "נט המשפט", לבין המשך ההוצאה לאור של ספרים (למי שזוכר – מדובר באסיפת הדפים המאוגדים ע"י כריכה חמה, הדבקה או סיכות בקצותיהם, המצטרפים יחדיו למען אוגדן כרוך, המכונה "ספר"). אמרתי ואמשיך לומר בעתיד – לא נחדל מהתמכרות לריח של הנייר והדפוס, וחשוב במיוחד להדגיש זאת, לנוכח מיחשובה של מערכת בתי המשפט שלנו ומגוון התוכניות המקצועיות הממוחשבות. תודה מיוחדת לפרופ' יוסי גרוס, יו"ר הדירקטוריון של ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, למנכ"ל עו"ד אדם מירון ולעורכת עו"ד טובה אולשטיין.

ברכות גם למכללה האקדמית נתניה, לפרופ' סיני דויטש, לד"ר משה גלברט ולאנשי הסגל האחרים, על ההישג הספרותי המקצועי הנוסף של המכללה.

ד"ר פלאטו-שנער עוסקת, בארץ ובחו"ל, בחלק מן החיים הכלכליים הרחבים שלנו בחברה המודרנית – המגזר הפיננסי, הבנקים, הרגולטורים העסקיים וגורמי משק וכלכלה אחרים.

אני כשלעצמי, התחנכתי, לא הרחק מכאן, במושבה אבן יהודה, מושבת ילדותי ונעוריי, אותה הקים סבי. מאז היותי ילד, מעולם לא הוצאתי גרוש אחד יותר ממה שהיה לי, בכיס או בחשבון הבנק. עד לפני כעשר שנים כל עוד חיו הוריי, הייתי מקבל, מדי פעם, טלפון מאבי, המודיע לי בשיא הרצינות, שבדק בחשבון הבנק (שהמשכתי לנהל בבנק במושבה במיוחד בגללו למרות שאני מתגורר למעלה מ-25 שנה בתל אביב), שגילה שיש לי יתרת חובה בסך של כ-25 ₪ בחשבון, ושהפקיד לי 30 ₪ כדי שלא אהיה באוברדראפט. מאז עזבתי את אבן-יהודה, בתחילת שנות ה-80, איני יודע מה משמעותה של יתרת זכות בחשבון הבנק. כל הידע הבנקאי שלי מתמצה בחובת האמון שלי לבנק שבבוא היום אכסה את יתרת החובה בחשבונותיי.

אולם, ככל שאיני עוסק בהכרח בחובת האמון הבנקאית באופן מקצועי שוטף, הרי שאני מבקש לנצל הזדמנות זו כדי להעיר אנלוגית  2 הערות לגבי חובת האמון בהקשרים אחרים:

  • קיימת רגולציה נקודתית עתידית, הממשמשת ובאה עלינו בהקשר של איסור הלבנת הון, והעוסקת בהטלת החובה על עורכי דין לדווח לשלטונות על פרטים עובדתיים, הקשורים למקורות הכספיים של לקוחותיהם.

משמע – כרסום ופגיעה משמעותית בחובת האמון הטוטאלית, המוחלטת, של עורך הדין ללקוחו.

  • השינוי העולמי במבנה משרדי עורכי הדין – המגמה לאפשר לבעלי מניות להחזיק מסיבות עסקיות בתאגיד המיוחד, הנקרא "משרד עורכי דין". חובת האמון של הנהלת המשרד לבעלי המניות או ללקוחות?

שוב, ברכות למחברת, להוצאה לאור של לשכת עורכי הדין ולמכללה האקדמית נתניה. טוב לכולנו שיש לנו עוד ספר משפטי ראוי ואיכותי בנוף הספרותי המקצועי של עולם המשפט בישראל, וטוב שהוא עוסק בחובת אמון, מונח שאנו כה זקוקים לניעורו בתחומי חיים שונים של החברה שלנו.

ערב טוב לכולם.

10 במרץ, 2010

השתלמות דיני משפחה – כנס שנתי באילת עו"ד יורי גיא רון

שלום לכולם,

אנחנו מציינים היום את הכינוס השנתי העשירי של עורכי הדין בתחום דיני המשפחה. הכנס הזה ותיק מן המכון להשתלמות של לשכת עורכי הדין, שבחסותו הוא נערך בשנים האחרונות. כפי שכבר אמרתי בעבר, נכחתי אישית בכל הכנסים מאז הראשון שבהם, כולל הכנס בקפריסין בימי יורם ירקוני העליזים.

"על החיים ועל המוות" ככותר מהותי לכנס, הינו משפט שמקבל משמעות כפולה ומשולשת, בעיקר לנוכח הלחימה בעזה.

בהתייחס ללחימה בעזה, אי אפשר שלא לומר שלישראל הזכות המלאה להגן על עצמה, וכי עלינו לפעול כדי לאפשר לתושבי ישראל לנהל חיים נורמליים ולא מאויימים. בהקשר זה אין מחלוקת על כך, שנפילות של טילים על מבני אוכלוסייה משך 8 שנים הינו מצב שהדעת אינה סובלת, גם לא דעה שתמיד מעדיפה את עלה הזית על פני החרב. לא בכדי התגובות בתחילת המבצע בחלק מן העולם הערבי היו כפי שהיו.

אני גם נסמך על דברי ראש הממשלה, שהודיע כי המבצע הזה אינו נגד תושבי עזה וכי הוא מתנהל תוך ניסיון למנוע, ככל האפשר, פגיעה באוכלוסייה האזרחית בה. אני מבקש להביע צער עמוק על אובדן חיי אדם ופגיעות באזרחי ישראל ובכוחות הביטחון באיזור העימות, וגם על זה, בלית ברירה, של אנשים חפים מפשע מן הצד האחר של הגבול.

במעבר חד – כשהתותחים לא רעמו, המוזות המשפטיות ממש לא שקטו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, המערכת המשפטית רתחה ורעמה משך שנתיים, לטעמי בעוצמה ובתדירות מיותרת לחלוטין. חלק מהרעיונות היו נכונים, וחלק מהביקורת שנשמעה היתה מוצדקת, אולם זו לא היתה ביקורת, אלא מערכה ממוקדת.

ייבחר מי שייבחר לראשות הממשלה, בכוונתי לדרוש ממנה או ממנו להגן על הרשות השופטת ועל בית המשפט העליון, ועל עצמאותם, ודווקא מעמדה של כוח ושל הבנה ולא בהכרח תוך הסכמה על כל נושא. בכוונתי לעשות כל שיידרש, כדי שלשכת עורכי הדין תהא שם כדי לקדם מטרה זו.

לשכת עורכי הדין בישראל, שהינה הארגון המאגד על פי חוק את כל העוסקים במקצוע בארץ, היוותה כל השנים ארגון מקצועי פתוח, אולי יותר מכל ארגון אחר, לקבלת חברים חדשים לשירותיו. עובדה זו ניכרת היטב במספר עורכי הדין הפועלים כיום בישראל. בתוך פחות משלוש שנים תמנה הלשכה כ-50,000 חברים. מדובר בשיא עולמי ללא תקדים וללא תחרות בעולם. עורך דין אחד מתוך כ-160 איש באוכלוסיית המדינה. התוצאה הזו הינה שערורייתית למקצוע.

יש לנו אחריות לשירות המשפטי, הניתן לציבור בישראל. יש לנו אחריות לאיכות המקצוע. חשוב לחברה הישראלית, שתהא למקצוע הזה איכות. לא בכדי אנו ארגון מקצועי סטטוטורי. בעריכת דין יש גם שליחות חברתית ואחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. הצמתים בחייהם של האזרחים, בהם אנו מטפלים, הינם מהחשובים בחייהם. חלקם מפקיד בידינו את כל הונם או את מצבם ומעמדם המשפחתי או את ההגנה על זכויות וחירויות בסיסיות בחייהם. הדרישות לרכישת המקצוע חייבות להיות מורכבות, רציניות ותואמות תפקיד חשוב זה.

בכוונתי להמשיך ולעשות הכל כדי להקשות את הכניסה למקצוע ולדרוש איכויות גבוהות, ככל האפשר, מן העוסקים בו ומן המתכוונים לעסוק בו, באופן ההולם את חשיבותו ומשמעותו של השירות המשפטי. אין לנו ברירה אחרת.

בתוך כמה שבועות תציג לשכת עורכי הדין תוכנית מקיפה לשינוי פני המקצוע בארץ. רעיונות אפשריים כדרישה לתואר שני (L.L.M) כתנאי סף לרכישת המקצוע, הארכת ההתמחות לתקופה של שנתיים, שינוי מתכונת הבחינות ואפילו הטלת מגבלות מסוימות על מי שרוכש רישיון למשך תקופה קצרה של התנסות לאחר קבלת הרישיון. אלה ועוד, ימצאו דרכם לשיח הציבורי, ובתקווה אף להגשמה השלטונית.

אני מקווה, ששר המשפטים שיתמנה, יהיה מי שיהיה, ישכיל להיות קשוב להכרח מציאותי זה, ויפעל ליישומו. לשכת עורכי הדין תפעל, בכל מקרה, למימוש תוכניתה שתגובש ובמלוא הקיטור.

אחד הנושאים הפילוסופיים והחברתיים, שהטרידו את מנוחתי כבחור אידיאליסט צעיר, בגינם בחרתי בסופו של דבר ללמוד משפטים (בימים שבהם היו כ-9,000 עורכי דין בישראל), נבעו מחלק מהמשמעויות של חוק יחסי ממון בין בני זוג. קשה לי לתאר בפניכם את הגאווה שאני חש לנוכח תיקון מס' 4 לחוק, שחוקק בתרומה אדירה של הלשכה, תודות לאבנר זינגר, אד פרידמן וחברים רבים נוספים, בתקופה שבה אני מכהן כראש לשכה. אחת הפעולות הראשונות שביצעתי כראש לשכה אינה קשורה למקצוע, ועניינה הקמת ועדת דורנר הבוחנת את אופן הקצאת שלושה מיליארד השקלים מתוך תקציב משרד החינוך לטובת החינוך המיוחד, באספקלריה מיוחדת של כוונה לאפשר ליותר ילדים, שנולדו שונים, להשתלב במערכת החינוך הרגילה. נהגתי לומר, שועדה זו, שנוצרה ביוזמתי ומסיימת בימים אלה את עבודתה לאחר כשנה ושלושה חודשים, הינה לבדה סיבה מספקת, שהצדיקה את המאמץ האישי שלי שכרוך בקמפיין הבחירות בלשכה ובנשיאה בתפקיד לאחריו. כך בדיוק אני מרגיש גם לגבי התיקון לחוק יחסי ממון, שאני מייחס לו חשיבות חברתית עצומה ושאני מבין שמחר בבוקר נעסוק בו בהרחבה. צריך בהקשר זה לומר גם מילים טובות ליו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט היוצא, פרופ' מנחם בן-ששון.

תודה ליוסי מנדלסון, לארנה לין, למירי חדד-ספיר ולכל הצוות במכון ההשתלמות.

תודה לאבנר זינגר, לאהובה יששכר  ולכל החברים בפורום משפחה.

שיהיו לכולנו שלום ובטחון, ושבסוף שבוע זה נעסוק כמה שיותר ב"על החיים" וכמה שפחות ב"על המוות". תודה רבה לכם והשתלמות מעניינת לכולם.

7 – 10 בינואר, 2009

השתלמות דיני משפחה – כנס שנתי באילת עו"ד יורי גיא רון

שלום לכולם,

אנחנו מציינים היום את הכינוס השנתי האחד עשר של עורכי הדין בתחום דיני המשפחה. כפי שכבר אמרתי בעבר, נכחתי אישית בכל הכנסים מאז הראשון שבהם, כולל הכנס בקפריסין בימי יורם ירקוני העליזים.

פורום המשפחה, בראשותו של עו"ד אבנר זינגר, הוא אחד הפורומים המקצועיים, האיכותיים והיעילים בלשכה. פעילותו חשובה ומשתרעת על פני נושאים משפטיים, חברתיים, סוציאליים  וציבוריים מגוונים. תחום המעמד האישי הוא תחום הנוגע בחייו של כל אחד מאיתנו, ומכאן גם הרגישות המיוחדת לעמדותיו בענייני חקיקה וביצוע שונים. יישר כח על ההשקעה והעבודה החשובה.

העובדה שבמשך שנים רבות אתם מצליחים לשמר על ה"קלאב" של דיני המעמד האישי, היוותה, מהווה ואני מניח שתמשיך להוות מקור חיקוי והשראה גם לעורכות דין ולעורכי דין, העוסקים בתחומים משפטיים מקצועיים אחרים.

כמה הערות אקטואליות :

אתמול פירסמה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, הנחייה בעניין נוהל לטיפול בבקשות לדחיית מועדי דיונים בבתי המשפט. האיזון בין שיקולי המערכת לאור העומס והעדר הזמן השיפוטי למול הנסיבות המורכבות היום יומיות של עבודת עורכי הדין, מצריך לדעתי גמישות רחבה יותר מזו המבוטאת בנוהל. אומנם, צריך להבין את האחריות המוטלת על מנהל בתי המשפט ועל ראשי המערכת האחרים, אחריות שמיטיב ומרבה לבטאה שר המשפטים, הנמצא עימנו היום, להביא לשינוי מערכתי בעינויי הדין הנגרמים כתוצאה מהעומס ומהסחבת במערכת השיפוטית שלנו, ואכן חלק ממנה נובע גם מאיתנו. אבל, לעניין בקשות הדחייה, גם אם נקבל לצורך הדיון את הכלל, שלפיו אין דוחים דיונים, הרי שיש לנו מחלוקת עם חלק מההנחיות במצבים הפרטניים, שמתייחס אליהם הנוהל. בין היתר, ככל שמוגשת בקשת דחייה בשלב מוקדם יותר לאחר שנוצר הצורך בה, יש משקל רב יותר להצדקתה. אם בקשת דחייה, בוודאי כשהיא מוסכמת, מוגשת לפני שבית המשפט התכונן לדיון קונקרטי, הרי שכמעט ולא תיווצר פגיעה בזמן שיפוטי למרות שעלולה להיווצר פגיעה בזמן דיוני. זמן דיוני יכול, למשל, להיות מוחלף בזמן כתיבת פסקי דין, שממילא ארוך מידי, כשלעצמו, במציאות הנוכחית. במסגרת המדיניות לשמיעת משפטים "מיום ליום", דווקא צריכה להיות גמישות רבה יותר בנוגע לדחיות. שכן, משקבועים מספר רב של מועדים לדיונים סמוכים מאוד, ניתן יותר להתגמש בניצול הזמן השיפוטי ובניווט המעשי של הבאת התיק לסיום הדיון במועד המתוכנן, למרות הדחייה באחד מהמועדים הרבים הסמוכים שנקבעו לדיון. ברור לי לחלוטין, שחופשת לידה, שמירת הריון, מילואים ומחלה, הינם בבחינת טעמים טובים להיעתר לבקשת דחייה. העובדה שמדובר בעו"ד יחיד במשרד המטפל בתיק, מהווה אף היא טעם מוצדק להיעתר לבקשה. גודל המשרד, כשלעצמו, אינו מצדיק סירוב לדחייה במיוחד כאשר התיק מטופל באופן אישי מזה זמן ע"י עו"ד מסויים וכאשר העברת הטיפול לאחר אינה סבירה. קביעת שני דיונים באותו מועד, מחייבת בד"כ דחייה של אחד מהם, בוודאי כאשר מדובר בשעות זהות או בשלבי דיון מתקדמים. הנוהל אכן מרוכך מעט מהעמדות הקיצוניות שבוטאו בעבר ע"י חלק מבכירי השופטים, אולם אני מקווה שיישומו ע"י השופטים בבתי המשפט השונים יטה לקבל עמדה מרוככת אפילו עוד יותר, כך שהאיזון הסביר יותר, בעיניי, של השיקולים השונים בסוגיה זו, ימצא ביטויו בהתנהלות המעשית של המערכת.נדמה לי, שעמדתו של השר נאמן שונה, אולם איני חושב שניתן ליטול את אותם מקרים, בהם "מנצלים" עורכי דין את האפשרות שהיתה קיימת עד היום לגרום לסחבת במערכת, ולהפכם למקרה המעיד על הכלל, תוך התעלמות מאותם מקרים בהם קיימת הצדקה אמיתית לדחייה.

בראשית השבוע הוגשה הצעת חוק להגדלת מספר השופטים בבית המשפט העליון מ 15 ל 18. אני מבקש לברך את השר נאמן, אשר התנגד להצעה זו, למרות שאחד מיוזמיה העיקריים הוא חברי הטוב מאוד, ח"כ יריב לוין, שהפעם טעה בהצעתו. לא אדון כאן בהרחבה בנושא חשוב זה. רק אומר, שמשום מה רבים מבין המתנגדים בעבר ליישום דו"ח ועדת אור בעניין מבנה בתי המשפט, בטענה כי יש לכונן במערכת ארבע ערכאות שיפוטיות, מתנגדים היום להצעה להקים ערכאה רביעית כזו, ומצדדים דווקא בהגדלת מספר השופטים בבית המשפט העליון. ברור בעיניי לחלוטין, שמדובר בעמדתם הפוליטית של אותם אנשים, המשתנה לאור "מזג האויר" העיתויי, ולא בעמדתם המקצועית. לגישתי, יש להקים ערכאה רביעית, ומן הראוי לחתור לכך, שמספר השופטים בבית המשפט העליון, כמו גם היקף סמכויותיו הבלעדיות הישירות יצומצמו באורח משמעותי.    

הערה אחרונה אך החביבה והמשמעותית ביותר: אני מצפה שבימים או בשבועות הקרובים יפורסם סוף סוף תזכיר הצעת חוק ממשלתית בעניין רמת המקצוע ומסלול ההכשרה לקראת רכישתו. אני עוסק בכך באופן רצוף מאז בחירתי, ונדמה לי שהפרטים כבר ידועים לכם ולחלק גדול מהציבור בישראל. מבחינתי השר נאמן, וכבר אמרתי זאת יותר מפעם אחת, הוא חבר למקצוע, שהתמנה מתוכנו, ומהווה כיום תקווה אמיתית ליישומו של השינוי המיוחל בעריכת הדין בישראל. אני יודע, שגם יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט, שגם הוא בא מתוכנו ואף נושא בגאון מספר רישיון בן 4 ספרות ותיק ומכובד, מצדד לפחות ברובה של תוכנית הלשכה בנושא, אם לא בכולה (ואני לא עוסק כרגע בשאלת הסמכויות).  

תודה לאבנר זינגר, לאהובה יששכר  ולכל החברים בפורום משפחה, שמשום מה הפתיעו אותי בכך שהסתכנו ושיבצו אותי גם להנחות את פאנל הפתיחה, שלאור משתתפיו האחרים, אני מניח שתבחרו בכל זאת ליטול בו חלק בעוד כמה דקות. תודה וברכה מיוחדת לעו"ד מיטל שחר, שעמלה על הכנת הכנס ובשל נסיבות משמחות נעדרת ממנו (מיטל ילדה בת/בן לפני כשבועיים).

תודה ליוסי מנדלסון, לארנה לין, למירי חדד-ספיר ולכל הצוות במכון
ההשתלמות. תודה רבה לכם,  השתלמות מעניינת לכולם והתנצלותי על כך, שהפעם בכל זאת לא אשאר אתכם  כאן למשך כל ימי הכנס, אלא רק לראשיתם.

6 – 9 בינואר, 2010

השתלמות משפט פלילי – כנס שנתי באילת עו"ד יורי גיא רון

מכובדיי, שלום לכולם,

אנחנו מציינים היום את הכינוס השנתי העשירי של עורכי הדין בתחום המשפט הפלילי. הכנס הזה, מאז ומתמיד בריכוזה האקדמי של רחל תורן, ותיק מן המכון להשתלמות של לשכת עורכי הדין, שבחסותו הוא נערך בשנים האחרונות. נכחתי בכל הכנסים שהיו בעבר ולמדתי משך השנים להכיר בחשיבותו של הכנס ובעניין המוצדק שהוא מעורר. אני מבקש להאיר, כי בשלושת הפאנלים, המעוררים נושאים שבפולמוס, משתתפים השנה נציגים מטעם גורמי האכיפה, ואני מבקש לשוב ולהדגיש כי קיימת חשיבות, בודאי באירועים במסגרת הלשכה, לשלב את גורמי האכיפה במחלוקות המהותיות בכל המעמדים בני הפלוגתא במשפט הפלילי בלשכה.

אנחנו מתכנסים בצל הלחימה בעזה. אי אפשר שלא לומר שלישראל הזכות המלאה להגן על עצמה, וכי עלינו לפעול כדי לאפשר לתושבי ישראל לנהל חיים נורמליים ולא מאויימים. בהקשר זה אין מחלוקת על כך, שנפילות של טילים על מרכזי אוכלוסייה במשך 8 שנים הינו מצב שהדעת אינה סובלת, גם לא דעה שתמיד מעדיפה את עלה הזית על פני החרב. לא בכדי התגובות בתחילת המבצע, לרבות בחלקו של העולם הערבי, היו כפי שהיו.

אני גם נסמך על דברי ראש הממשלה, שהודיע כי המבצע הזה אינו כנגד תושבי עזה וכי הוא מתנהל תוך ניסיון למנוע, ככל האפשר, פגיעה באוכלוסייה האזרחית בה. אני מבקש להביע צער עמוק על אובדן חיי אדם ופגיעות באזרחי ישראל ובכוחות הביטחון באיזור העימות, וגם על זה, בלית ברירה, של אנשים חפים מפשע מן הצד האחר של הגבול.

במעבר חד  – כשהתותחים לא רעמו, המוזות המשפטיות ממש לא שקטו. להבדיל אלף אלפי הבדלות, המערכת המשפטית רתחה ורעמה משך שנתיים, לטעמי בעוצמה ובתדירות מיותרות לחלוטין. חלק מהרעיונות היו נכונים, וחלק מהביקורת שנשמעה היתה מוצדקת, אולם זו לא היתה ביקורת רגילה, אלא מערכה ממוקדת.

ייבחר מי שייבחר לראשות הממשלה, בכוונתי לדרוש ממנה או ממנו להגן על הרשות השופטת ועל בית המשפט העליון, ועל עצמאותם, ודווקא מעמדה של כוח ושל הבנה ולא בהכרח תוך הסכמה על כל נושא. בכוונתי לעשות כל שיידרש, כדי שלשכת עורכי הדין תהא שם כדי לקדם מטרה זו.

לשכת עורכי הדין בישראל, שהינה הארגון המאגד על פי חוק את כל העוסקים במקצוע בארץ, היוותה כל השנים ארגון מקצועי פתוח, אולי יותר מכל ארגון אחר, לקבלת חברים חדשים לשירותיו. עובדה זו ניכרת היטב במספר עורכי הדין הפועלים כיום בישראל. בתוך פחות משלוש שנים תמנה הלשכה כ-50,000 חברים. מדובר בשיא עולמי ללא תקדים וללא תחרות בעולם. עורך דין אחד מתוך כ-160 איש באוכלוסיית המדינה. התוצאה הזו הינה שערורייתית למקצוע.

יש לנו אחריות לשירות המשפטי, הניתן לציבור בישראל. יש לנו אחריות לאיכות המקצוע. חשוב לחברה הישראלית, שתהא למקצוע הזה איכות. לא בכדי אנו ארגון מקצועי סטטוטורי. בעריכת דין יש גם שליחות חברתית ואחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. הצמתים בחייהם של האזרחים, בהם אנו מטפלים, הינם מהחשובים בחייהם. חלקם מפקיד בידינו את כל הונם או את מצבם ומעמדם המשפחתי או את ההגנה על זכויות וחירויות בסיסיות בחייהם. הדרישות לרכישת המקצוע חייבות להיות מורכבות, רציניות ותואמות תפקיד חשוב זה.

בכוונתי להמשיך ולעשות הכל כדי להקשות את הכניסה למקצוע ולדרוש איכויות גבוהות, ככל האפשר, מן העוסקים בו ומן המתכוונים לעסוק בו, באופן ההולם את חשיבותו ומשמעותו של השירות המשפטי. אין לנו ברירה אחרת.

בתוך כמה שבועות תציג לשכת עורכי הדין תוכנית מקיפה לשינוי פני המקצוע בארץ. רעיונות אפשריים כדרישה לתואר שני (L.L.M) כתנאי סף לרכישת המקצוע, הארכת ההתמחות לתקופה של שנתיים, שינוי מתכונת הבחינות ואפילו הטלת מגבלות מסוימות על מי שרוכש רישיון למשך תקופה קצרה של התנסות לאחר קבלת הרישיון. אלה ועוד, ימצאו דרכם לשיח הציבורי, ובתקווה אף להגשמה השלטונית.

אני מקווה, ששר המשפטים שיתמנה, יהיה מי שיהיה, ישכיל להיות קשוב להכרח מציאותי זה, ויפעל ליישומו. לשכת עורכי הדין תפעל, בכל מקרה, למימוש תוכניתה שתגובש ובמלוא הקיטור.

לכשתיכון הכנסת יתבקשו חבריה להתייחס, בין היתר, גם לפחות ל-3 הצעות חוק חדשות, שתניח על שולחן הכנסת לשכת עורכי הדין.

הראשונה – עוסקת בהארכה אפשרית של הטלת עונש עבודות השירות מעבר ל-6 חודשים.

השנייה –   עניינה איסור על הטלת עונש של מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח על מורשעים בעבירות רשלנות. הכוונה בעיקר לגרם מוות ברשלנות.

השלישית – ניסוחה של עבירה מחמירה בקוד הפלילי שלנו, המתייחסת לגילוי  

אלימות כנגד עורך דין או רופא, בדומה לאלה הקיימות לגבי  

עובדי ציבור או לגבי שוטרים.

אני מבקש להביא לתשומת לבכם את העובדה, שלשכת עורכי הדין, הצטרפה לאחרונה לבקשה, המתנהלת בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב יפו, להפריד את האישומים, המתנהלים נגד עורכי דין כנגד לקוחם לשעבר במסגרת אותו תיק. נסיבותיו של תיק זה מעוררות בעיניי שתי סוגיות משמעותיות, שמן הראוי לציינן:

האחת –      הקו ההולך ומטשטש בהתייחסות לעורכי הדין וללקוחותיהם
בהליך הפלילי, מקום בו היה בעבר חייץ בלתי עביר. לא כל הנסיבות העובדתיות מצדיקות את האמירה הביקורתית הקשה הזו, אולם לצערי, הפיחות הזוחל בהתייחס לעורכי הדין בהיבטים שונים מתפשט גם לתחום הסניגוריה.

השנייה –     איך על הסניגור להתמודד עם כשלים שהוא חושש לקיומם או
שהוא מזהה בחקירה המשטרתית? בנושא השני שמעתי לאחרונה הרצאה של השופט ואגו מבית המשפט המחוזי מבאר-שבע, ודומני שטוב נעשה אם ניתן על כך את הדעת במהלך הפעולות המקצועיות בשנה הקרובה.

בחודש פברואר יקיים הפורום הפלילי יום עיון שיעסוק ברעיון להקים גוף פנימי כלשהוא, שיעסוק בביקורת פנימית בתוך הפרקליטות. לשמחתנו, פרקליט המדינה נענה להזמנתנו וייטול חלק ביום העיון המתוכנן, ואני שמח על כך.

בנוסף ולמרות כל האמור לעיל, אני מבקש להדגיש כי ללשכה בעידן הנוכחי יש קשרי עבודה ישירים ומצויינים עם המשטרה, השב"ס, הפרקליטות ומשרד היועץ המשפטי. פועלות ועדות משותפות ומתנהלים דיונים הדדיים רבים, לרבות ביקורתיים וחריפים. לצד כל הביקורת הלגיטימית, הגנה על גורמי האכיפה וראשיהם מפני התקפות לא ראויות, במיוחד מצד פוליטיקאים, הינה בעיניי אחד מתפקידיה המקצועיים החשובים של הלשכה. לא יתכן שראש הממשלה, ממלא מקומו ושר המשפטים, ישאו את דגל המאבק ביועץ המשפטי, בפרקליטות ובמשטרה. התקפות כאלה עלולות להוביל לאנרכיה בסדר הציבורי בישראל. כיצד אמור האזרח הפשוט להתנהל כלפי גורמים אלה, כאשר נבחריו הבכירים ביותר תוקפים אותם בכל עת ?  דברים אלה נכונים בקל וחומר, כאשר חלקם של אותם בכירים נחקר או הורשע כבר בעבר.

גם אם יש ביקורת, לא זו הדרך להשמיעה.

לכן אדוני היועץ המשפטי ואדוני פרקליט המדינה, למרות כל הביקורת שיש לנו, ויש לנו, אנחנו כאן לצידכם במשמר על שלטון החוק ועל הטוהר השלטוני. לשכת עורכי הדין אינה רק לשכה של עורכי הדין הפרטיים, אלא גם הארגון המקצועי של כל המשפטנים בשירות המדינה, לרבות הפרקליטים, הסניגורים והיועצים המשפטיים הפנימיים.

אני מאחל לכולנו השתלמות מעניינת ומהנה, ולעם ישראל – שקט, שלווה, שוויון, שלום ובטחון. תודה רבה.

פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה דברי פתיחה, עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

ערב טוב לכם,

לפני כחודש קבענו בלשכה את יום העיון הזה. אני זוכר את הגיחוכים של חלק מאנשי התקשורת, שסברו אז שהמועד מאוחר מידי וכי הוא יחמיץ את כל הסערה ואת הדיון הציבורי בשלביו המכריעים.

המציאות, כרגיל, טופחת על פנינו. אגב, אני מזכיר, כי זמן קצר לאחר שהתמנה היועץ המשפטי לממשלה נערך הכנס השנתי של הלשכה באילת (מאי-יוני 2009) והתייחסתי כבר אז, במושב הפתיחה של הכנס, לאפשרות פיצול סמכויותיו של היועץ המשפטי לממשלה, לאחר שהשר נאמן התבטא בעניין זה מעט קודם לכן.

בין היתר, קראתי את מכתבו של פרקליט המדינה כמה שעות טרם ששמעתי אודותיו בתקשורת, שמעתי חלק מדבריו של היועץ המשפטי ביום שישי בנווה אילן ודווחתי על יתרם, ואף צפיתי והאזנתי לראיון הטלוויזיוני של השר נאמן, ששודר במוצאי שבת.

לא רק שהסערה לא חלפה, אלא אנחנו בהחלט עדיין בשיאה.

לפיכך, ברשותכם, כמה הערות, ולאו דוקא ברצף מהותי, שכן בכל זאת אלה מעין דברי פתיחה ולא נטילת חלק בפאנל:

  • השר נאמן הוא איש של פשרות. אמון הציבור במערכת המשפט וברשות השופטת השתפר, מאז מונה יעקב נאמן לשר. התקנים לבית המשפט העליון סוף סוף מולאו, וזאת, יש אומרים, אגב ויתור של השר על המועמד המועדף מבחינתו למינוי. מעמדו של בית המשפט העליון וסמכויותיה של הרשות השופטת נשמרים. תקיפתם פסקה. החשיבה והביצוע בהקשרו של העומס בבתי המשפט אינם פוסקים. רבות כבר נעשה ולא מעט מתוכנן לעשייה בזמן הקרוב. למשל, העברתם של עד כ-150,000 תיקים ליישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות ע"י עורכי דין. התוכנית למניעת התדרדרות מקצוע עריכת הדין של הלשכה ושל ועדת גרסטל, סוף סוף, לאחר שתיקה של לפחות 6 שרי משפטים קודמים, יוצאת לדרך מעשית. אינני אומר את הדברים מזוית ראייה של לשכת עורכי הדין, אלא מזוית הראייה הציבורית הרחבה.
  • השר נאמן ואחרים דוגלים בגישה, כי גם היועמ"ש ופרקליט המדינה כפופים בהתנהלותם למשילותה של הממשלה, וכך גם בהתייחס לביטוי עמדותיהם המערכתיות בציבור. כך, למשל, הוא אינו מקבל את עצמאות הביטוי התקשורתי של הפרקליט, ובודאי שלא בדרך שבה נהג כלפיו משה לדור.
    מנגד, בעלי ההשקפה הנגדית סבורים, כי גם פרקליט המדינה, ובודאי היועץ המשפטי לממשלה הינם עובדי מדינה מקצועיים, שעצמאותם המלאה הכרחית, וזאת גם למול הממשלה וגם בהתנהלותם, ולא רק במהות החלטותיהם המקצועיות. לכן, בנסיבות הנדונות, משה לדור היה מחוייב לנהוג כפי שנהג.  
    מכל מקום – מדובר בתפיסות עולם סותרות ולא במחלוקת פרסונאלית.
    עניין של השקפה, ואכן בנוגע לנושא קרדינאלי במשטר דמוקרטי. בכל מקרה, הדברים לא צריכים להיאמר לגופו של אדם, אלא לגופו של עניין.
    מבלי להיכנס לדרך שבה התנהלו הדברים בעניינו של המכתב ששיגר הפרקליט לשר, יש חשיבות רבה לשמירה על עצמאות עמדתם של הפרקליט והיועץ למול כל נבחרי הציבור במדינה. אין ספק בעיני, שיש לשמור על יכולתם של פרקליט המדינה ושל היועץ המשפטי לממשלה להביע עמדה עצמאית. אי תלותם המקצועית הכרחית. הרעיון בדבר פיצול תפקידם הוא עניין שבמהות ולא תוכנית ניהול ארגונית. עם זאת, ייתכן שהפרקליט היה צריך להמתין להתייחסותו הראשונית של השר למכתב בטרם פרסומו ברבים. עוד מספר ימים בתהליך ארוך שכזה אינם חורצי גורל.

בכל מקרה, כנסת ישראל ולשכת עורכי הדין תערוכנה יום עיון משותף, כנראה באמצע חודש ינואר, שיעסוק במתח שבין הטענה ל"עריצות המשפט" כביכול מחד, לנוכח "היעדר המשילות" כביכול, מאידך.    

  • גם לאחר שהאזנתי לעמדתו של פרופ' קרמניצר, שנחשב בעיניי אולי ל"אביר שלטון החוק" בישראל, לא הצלחתי להימנע מהמסקנה הברורה, שפיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה (גם לצד תובע כללי אימתני) יפגע בטוהר המידות בשלטון הישראלי. לאחר שרק לאחרונה הועמדו לדין נשיא, ראש ממשלה, שרים, ח"כים ואישי ציבור אחרים, התחושה היא שמן ההיבט הזה דווקא אין מה לתקן. השיטה עובדת. הפיצול בהכרח יפגע באפקטיביות של היועץ בהקשר האמור, והטיעון הנגדי חלש מאוד לנוכח חשש זה.
  • המענה לטענותיו של השר נאמן אינו ברעיון לפיצול היועץ המשפטי לממשלה. אם כבר, המענה הוא בפיצול הפרקליטות ללא פיצול סמכויות היועץ. מדובר ברעיון ראשוני בלבד. הצעתי לשר לשקול רעיון זה כבר בכנס באילת במאי. גם התנגדותו של פרקליט המדינה תופחת, כאשר התוכנית לא תכלול את פיצול היועץ. תחתיו של היועץ המשפטי צריכים לכהן שניים: פרקליט המדינה, שירכז את כל הסמכויות הפליליות ופרקליט הממשלה, שירכז את כל הסמכויות האזרחיות והמינהליות.    
    במקרה כזה לפרקליט המדינה יתכן שתהיה גם מחלקת יעוץ וחקיקה פלילית חדשה, ובכל מקרה לפרקליט הממשלה תועתקנה המחלקות הליטיגטוריות האזרחית והמנהלית, המתנהלות כיום תחת פרקליט המדינה.

אבל העיקרון הוא – שלכל אלה יהיה ממונה מקצועי אחד, היועץ המשפטי.


היועץ יתערב פחות, אבל יתווה דרך מקצועית, ירכז עבודה בין-תחומית ויכריע במחלוקות, אם וכאשר תהיינה. שינוי כזה יכול שייקבע כיום ויבוצע בתום תקופת כהונתו של הפרקליט הנוכחי, ובנסיבות מסויימות יכול שיבוצע קודם לכן.  בכל מקרה, תהיה אוטוריטה מקצועית ולא פוליטית אחת בראש הפירמידה. אין לכך תחליף ראוי.

  • הנימוקים שהשמיע עד כה השר לתוכניתו לפיצול זכויות היועמ"ש היו כדלהלן:  
  1. העומס על התפקיד – בכל הכבוד, אין זה נימוק בעל משקל אמיתי, וכבר עסקו בו רבות.
  2. ניגוד העניינים – אין ניגוד עניינים. הלקוח של היועץ הינו הדין. לא האדם הנושא בתפקיד. כאשר הנושא בתפקיד הציבורי אינו פועל כדין, אין הוא זכאי להגנת היועץ. כך גם לא כשהוא פועל שלא במסגרת תפקידו.  
    אשר למצבי היומיום והקרבה הנטענת האפשרית בין היועץ לשרי ממשלה ולפקידים בכירים, והחשש העולה מכך – אם מוכרחים, אפשר לחשוב על רעיונות מעשיים שיתמודדו עם טענות אלה, למרות שאיני חושב שהייתה בעניינן בעייתיות יתר בעבר.  מינוי של פרקליט ממשלה נראה שעתיד לסייע גם הוא בעניין זה, בוודאי בחיי היומיום של משרדי הממשלה.
  3. היעדר מקצועיות ואיכות מקסימלית בייצוג המדינה והיעדר ניהול ריכוזי אוטוריטורי של הייעוץ המשפטי במשרדי הממשלה – איני מסכים לתיאור העובדתי הזה לגבי ההווה. אולם גם אם כן, בוודאי שפיצול תפקיד פרקליט המדינה יפתור את הבעיה. יהיה בר סמכא בכיר בתחום האזרחי והמנהלי, בדרג המקביל לפרקליט המדינה הפלילי.
  4. רצון לתגבר את האכיפה הפלילית לנוכח האלימות והפשע המשתוללים – ראשית, איני מסכים עם תיאור המצב הקיים כבעייתי. שנית, פיצול תפקיד פרקליט המדינה ישיג בדיוק את אותו ריכוז תיפקודי אצל פרקליט המדינה הפלילי, אותו מבקש השר להנהיג בידי התובע הכללי. שלישית, תיגבור הפרקליטות הפלילית, המשטרה וגורמי האכיפה האחרים, הן באמצעים פיננסיים והן בכ"א איכותי, לפי העניין, הוא הפתרון האמיתי והמעשי. ג'וליאני לא פיצל תפקידים. הוא השקיע משאבים. 
  • השר נאמן לא מאמין בועדות (אגב, הוא בעצמו ישב לאחרונה, לבקשתי, טרם התמנותו, בועדה שעסקה בבחינת הרעיון להטיל חובת השתלמות על עורכי הדין ולהנהיג תוכנית מומחים לדין בלשכה. יו"ר ועדה איכותי. ועדה יעילה ומסקנות מהירות). ממה הוא חושש בהקשרן? – ממשיכת זמן ומאי-ישום המסקנות. אין חולק, שועדה היא גוף שמייצר באורח מובנה ועמוק יותר דיון ציבורי רציני ובחינה מהותית ומקצועית איכותית של רעיונות שונים. בוודאי כאלה שמשנים שיטה. העובדה שכולם כמעט כבר התבטאו באופן שיטתי, אינה כסות המצדיקה שינוי ללא דיון מעמיק כזה.


לכן, הצעתי לשר, שכבר הזכרתי שהוא איש של פשרות:      

  1. לא לפעול לפיצול סמכויות היועמ"ש. אם כבר, לשקול את פיצול תפקיד פרקליט המדינה, מבלי לפצל את סמכויות היועמ"ש.
  2. כך או אחרת, למנות ועדה ולקצוב מיד זמן פעולתה. הפתרון לחשש מפניה הוא בכך שניתן לקצוב את זמן פעולתה ולפעול ליישום מסקנותיה בתוך פחות משנה מהיום. הרי הממונה על יישום מסקנותיה יהיה השר עצמו והממשלה. ממש כמו היום.
  3. מה שצריך לשנות בנוגע ליועץ המשפטי לממשלה זה את שמו. אני מציע שייקרא "נציב המשפט", אולם כמעט כל שם אחר יתקבל גם הוא בברכה.
  • אשר להצעת החוק בדבר מינוי תובע מיוחד לצד היועץ – הרי שחברי הפאנל הערב יטיבו להתייחס לכך ממני. רק אזכיר, שבמקומות שבו המוסד הזה קיים, התובע הכללי הוא מינוי פוליטי.

אני יודע שהארכתי מעט, אבל בנסיבות העניין והזמן, נדמה לי שאפשר להבין אותי. לתשומת לבכם, נדמה לי שכל ארבעת המשתתפים בפאנל הערב התייצבו לצד הרשות השופטת ובית המשפט העליון בתקופת המחלוקת הגדולה עם השר הקודם. עתה, הם חלוקים בדעותיהם בעניין הרעיון לפצל את סמכויות היועץ המשפטי לממשלה. גם בעובדה זו יש רבות כדי להשליך על איפיונה של המחלוקת הפעם.    

אעיר עוד, כי ערכנו ניסיון, שכמעט הצליח, לארח את השר לדיון ציבורי בועד המרכזי של הלשכה בהשתתפות חברי המועצה וראשי המחוזות, אולם המועד לא התאים ליומנו של השר (תוכנן למחר). בכל מקרה, נעשה זאת בשבועות הקרובים. פרקליט המדינה התארח בכתב העת האחרון של הלשכה והיועץ המשפטי לממשלה יתראיין בכתב העת הבא. ערב טוב ומעניין לכולם.

עו"ד ענת רוזן-וינטר דברים – ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון

משפחות רוזן ווינטר היקרות,

לא הכרתי את ענת. צר לי מאוד על כך. היא כנראה היתה אדם מיוחד ומוכשר מאד. הספר המרגש "ענת" מספר סיפור טרגי של יופי וכאב, כישרון וזיכרון. להיגדע כך בגיל 30 זה בלתי נתפס. הנחמה האפשרית היחידה היא כל האוהבים, החברים ובני המשפחה, שהינם כה רבים וכה איכותיים, מה שבודאי היה ממלא את ענת גאווה ותחושת סיפוק רבה.

גם לאחר עיון מעמיק בספר עב הכרס, הנושא את שמה של ענת, ואף לאחר האזנה לדיסק ובו שני שירים על ענת, שכתב, הלחין ושר אחיה, עו"ד אייל רוזן, עדיין מה שהרעיד אותי יותר מכל היו שמה של ענת המנוחה, המתנוסס עדיין בכותרתו של נייר הפירמה של משרד עורכי הדין המשפחתי (כך בפשטות – "ענת רוזן-וינטר, עורכת דין 1997-1966"), ותמונתה הזעירה של ענת הצפונה בתוך תליין, שנדמה לי שמונח על צווארה של אמה, זהבה, אשר ניכר שבתוכה ענת תמשיך לחיות לנצח.

לשכת עורכי הדין איננה רק איגוד מקצועי. בעיניי, הלשכה נושאת עימה קודם כל אחריות ומעמד ציבוריים, שהוענקו לה ע"י קביעתה כארגון סטטוטורי, כגוף המוסדר בחוק. גם מנדטוריות החברות בה אינה מותירה ספק באשר לתפקיד החשוב והמחייב, שניתן ללשכה ע"י המחוקק. ההכרה שהעיסוק במשפט טומן בחובו חובות ציבוריות ואחריות חברתית, הינה בבסיס גישתו זו של המחוקק ללשכת עורכי הדין.

לכן, אנחנו מקפידים בעידן הנוכחי על טיפוח קשרים עם הקהילייה, על עיסוק בנושאים כמו חברה וסביבה, על הנהגת תוכנית "שכר מצווה" במסגרתה מוענק סיוע משפטי לאוכלוסיות מוחלשות ע"י למעלה מ-2000 עורכי דין מתנדבים, על קשר חם על הארגונים החברתיים ועם הסיוע המשפטי הממלכתי והסניגוריה הציבורית. הדאגה המיוחדת וההקפדה על שמירתן של זכויות אדם בכלל, ושל זכויות חברתיות בפרט, הינה בראש מעייננו בלשכה של היום. מכל מה שאני קורא ושומע, גישה זו היתה מתאימה מאוד לענת, שהעמידה את היחסים האנושיים בראש מעייניה המקצועיים. חבל שהיא אינה יכולה לחלוק עשייה זו עימנו כיום.

אני משוכנע, שהיינו מתברכים בתרומתה לפעילות זו של לשכת עורכי הדין כיום.

אין נחמה על מעשה עוולה שכזה ועל אובדן איום ונורא שכזה. לשכת עורכי הדין לא שכחה את ענת ז"ל, ואני כאן כדי לסמל זאת, לבטא זאת, לומר זאת בהחלטיות ובבירור. לצערי, אין אנו יכולים לעשות הרבה יותר מכך. זהבה, צבי, אייל – אתם חלק מן המשפחה המקצועית והחברתית הגדולה שלנו. גם ענת הייתה ועודנה בת משפחה כזו. יהי זכרה ברוך !

דברי פתיחה סיום תפקידו של מני מזוז עו"ד יורי גיא רון

מכובדיי,

ערב טוב לכולכם,

לשכת עורכי הדין ואנוכי גאים לארח ערב מיוחד זה, שנערך לרגל סיום תפקידו של עו"ד מני מזוז כיועץ המשפטי לממשלה ולנוכח כניסתו לתפקיד של עו"ד יהודה ויינשטיין.

לא חשבנו שנצליח לפתות את מני ויהודה להגיע למסיבת חילופי גבריי. ספק אם היה עולה בידינו לגרום להם להגיע ללשכה רק כדי להאזין לדברי שבח והלל, מהסוג שנוהגים להרבות בהם בטקסים ואירועים קצרים, ומשום מה להרפות מהם בחיי היומיום הארוכים והלעיתים מייגעים.

לכן, שאלתי לשם כך רעיון, שהתכוונתי להעלותו בפני ועדת הכנס השנתי שלנו, כנס העשור – שיתקיים באילת בין ה-30 במאי ל-3 ביוני ויהיה לדעתי מעניין וייחודי מתמיד גם באירועיו המקצועיים וגם בתוכניותיו התרבותיות – ולערוך, במקום המסיבה או הטקס, שיח יועצים משפטיים לממשלה לדורותיהם, בסימן חילופי הגבריי בכסא היועץ המשפטי לממשלה, שנעשו בראשית חודש זה.

עלה בידי לזמן את משתתפיו הרבים והכה מכובדים של כנס זה, בתוך פחות משעה. הנה כי כך, לדעת הכל, מסתבר שהיה ויש צורך לקיים שיח כזה. בכלל, יש לנו נטייה להזניח מעט תובנות, ניסיון וחוכמת חיים שצברו אחרים לפנינו, ולא לעשות בהם שימוש מושכל לקראת הכרעות עתידיות. אולי יהודה, בדיעבד, שיח כזה הינו סוג של מתנה ערכית, שי טכני עבורך, בימים בתוליים של תפקיד, וזאת למרות שאני סמוך ובטוח, שערכת סבב פגישות מקצועי מסוג זה. ואני בהחלט מקווה שכך יתפתחו הדברים הערב. במידה מסויימת, תחילתו של ערב זה אולי ידועה, אולם סופו המהותי – מי ישורנו.

מסמרי הערב, הינם היועצים המשפטיים לדורותיהם, ולא אנו נושאי דברי הפתיחה, ולכן אמנע מלהעלות התייחסויות לעניינים שונים שעל סדר היום המשפטי והציבורי שלנו, הן בהקשר של היעוץ המשפטי לממשלה והן מעבר לכך, פרט אולי לעניין אחד. אתמול קיבל הועד המרכזי של הלשכה עמדה, לפיה אין לקבוע בחוק מיוחד את תנאי הכהונה של יועצים משפטיים במשרדי הממשלה. לדעת הלשכה, יש עם זאת לקצוב את כהונתו של יועץ משפטי במשרדי הממשלה, באמצעות מכרז, לתקופה של 7 שנים ללא הארכה. אשר ליועצים המכהנים בהווה, הועלו הצעות שלנות והוחלט שיש לאפשר להם להמשיך לקדנציה אחת מלאה נוספת ממועד ההסדר החדש במסגרת הוראת מעבר. לגביהם וגם בהתייחס לעתיד, התקבלה, בהקשר זה, המלצת ועדת אברמוביץ לבחינת מערך הייעוץ המשפטי למשרדי הממשלה, לפיה בתום תקופת הכהונה יוכלו היועצים להתמודד על תפקידים אחרים בשירות המדינה, ואם לא יתקבלו לתפקיד כזה, יהיו זכאים להסדר פרישה של שבעה חודשים. נדחו כל ההצעות בדבר מעורבותם האפשרית של נבחרי ציבור בדבר הפסקת הכהונה. הועד המרכזי ביקש להותיר את הליך הפסקת כהונתו של יועץ משפטי, כפי שהוא קבוע היום בדין, באמצעות חוק שירות המדינה (משמעת) והתקשי"ר, ולא ראה הצדק בקביעת עילות נוספות בדין. אני סבור שההסדר הזה, לו יתקבל, מאוזן, מכבד את הדעות השונות בנושא ושומר על העצמאות המקצועית הכה הכרחית והכה חשובה של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה.    

אני מבקש להודות כבר עתה לכל משתתפיו של ערב זה, שנענו לאלתר לבקשתי להשתתף בו: הן נושאי הדברים, הן משתתפי השיח והן המגיבים. בשל הביקוש הרב של הקהל להשתתף באירוע, הוא הועבר על ידינו מבית הלשכה בירושלים לבנייני האומה. גם כאן, אנחנו עדיין בעיר הבירה ובאכסנייה מכובדת.

ביטאתי כבר בעבר, בכתב ובע"פ, את הערכתי הרבה לכהונתו של מני מזוז כיועץ המשפטי לממשלה. בעיקר, אני מבקש לציין את תרומתו הגדולה לטוהר המידות בשילטון הציבורי ולביצור שלטון החוק במדינה. אולי, מני, אסתפק בכך שלא אתאפק מלבשר לך, שועדת פרס לשכת עורכי הדין לשנת תש"ע, נענתה בשבוע שעבר להצעתי, וכי אם המלצתה, בפה אחד של משתתפי ישיבתה, תאושר ע"י הועד המרכזי, יוענק לך השנה פרס הלשכה לשנה זו בכנס העשור באילת.

***********************************************************************

  • הזמנת נשיאת בית המשפט העליון לשאת דברי ברכה.
  • הזמנת שר המשפטים לשאת דברי ברכה.
  • הזמנת פרקליט המדינה לשאת דברי ברכה.
  • שיח יועצים משפטיים לדורותיהם.

נזכיר בערב זה גם את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, בין השנים  1948-1950, יעקב שמשון שפירא ז"ל, את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, בין השנים 1950-1960, חיים כהן ז"ל, ואת היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים 1963-1968, משה בן זאב ז"ל.

אני מתכבד להזמין לעלות לבמה :

את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים: 1968-1975 מאיר שמגר,

את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים: 1975-1978 אהרן ברק,

את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים: 1978-1986 יצחק זמיר, את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים: 1986-1993, יוסף חריש, את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים: 1993-1997 מיכאל בן-יאיר,

את היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים: 2004-2010, מני מזוז,

ואת המנחה, ד"ר אילנה דיין.

אני מבקש עוד להעיר, כי התוכנית העיקרית שונתה במעט, כך שהיועץ המשפטי לשעבר מני מזוז הפך ממגיב לחבר פאנל במסגרת השיח, ואילו היועץ המשפטי לשעבר, המכהן כיום כשופט בית המשפט העליון, השופט אליקים רובינשטיין, והיועץ המשפטי לממשלה המכהן, יהודה וינשטיין,

יהיו, גם לנוכח מיגבלות תפקידיהם וגדר התייחסותיהם האפשריות, בין המגיבים בלבד, ולא ייטלו חלק בשיח עצמו.

*********************************************************************

תודה ליועצים המשפטיים לממשלה לשעבר לדורותיהם ותודה מיוחדת לד"ר אילנה דיין.

אני מבקש להזמין לדברי תגובה את שופט בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה לשעבר בין השנים: 1997-2004 אליקים רובינשטיין, לשאת דברי תגובה לדברים שעלו בשיח, שזה עתה היינו עדים לו.

***********************************************************************

תודה לכב' השופט אליקים רובינשטיין.

למדתי, גם מדברים שכתב יצחק זמיר, כי: לכשסיים היועץ המשפטי לשעבר, חיים כהן ז"ל, את תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה, נתפס בעיני הציבור כמי שהגן במהלך כהונתו על השלטון, ולא אחת על חשבון זכויות אדם. משהועלתה ההצעה למנותו לבית המשפט העליון, התפרסם באחד העיתונים מאמר מערכת ובו נטען, כי חיים כהן היה מעורב מידיי בעולם הפוליטי וכי עמדתו בנוגע לזכויות אדם אינם "בהתאמה למשטרה דמוקרטי כפי שרוב הציבור מבין אותו".

לאחר שהתמנה לבית המשפט העליון, נודע השופט חיים כהן בעיקר בפסקי דינו, שעמדו לצידן של זכויות האדם, זכויותיהם של החלשים והמיעוטים בחברה. מה גרם לשינוי? – "למעשה לא אני השתניתי כל כך, אלא הזמנים השתנו, או אולי נכון יותר לומר, הקליינטים שלי השתנו. אז (בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה) הייתי עורך דין של הממשלה הזמנית, מילאתי את תפקידי במסירות ובנאמנות ככל שיכולתי. כיום אין לי קליינט כזה ואני עומד על רגליי שלי".

חברינו, עו"ד יהודה וינשטיין יבדל"א, מונה זה עתה ליועץ משפטי לממשלה. יש המצפים מהסנגור יהודה וינשטיין ליתן את מירב הטון כיהודה וינשטיין היועץ. גישה זו מוטעית ואף לא הוגנת כלפיו. אני מניח ששינויים יהיו. תובנות וניסיון מהפרקטיקה המעשית, ובכלל זה מעולם הסנגוריה הפרטית, תמצאנה ביטויין. הגינות והבנה כלפי האזרח והתושב מצד רשויות האכיפה השלטוניות בוודאי תימשכנה ואף תתעצמנה. אולם, יהודה וינשטיין כבר איננו סניגור. הוא היועץ המשפטי לממשלה. גם מעבר למאה ימי החסד, יש לכבד ולהבין זאת. איני סבור, שיש לצפות לתהליך פרסונלי הפוך לזה שעבר על חיים כהן המנוח. האדם עצמו אינו משתנה. שכלו הישר, עמדתו המוסרית והמקצועית, ובמקרה שלנו – גם חוש ההומור, אינם בני חלוף. אולם, מה שרואים משם אכן לא תמיד רואים מכאן, ובחלק מהעניינים – בצדק.

אדוני היועץ המשפטי לממשלה, דברי תגובה לסיומו של ערב – בבקשה.

תודה ליועץ המשפטי.

שוב תודה לכל משתתפי הכנס. נתראה, בכנס העשור באילת, ומי יודע, אולי גם בכנס שרי המשפטים לשעבר, שגם הוא על הפרק. ערב טוב ונסיעה בטוחה הביתה.

דברי פתיחה ל"ספר היובל" יורי גיא רון

מערכת המשפט הינה מאבני היסוד של כל חברה דמוקרטית. עורכות הדין ועורכי הדין – במגזר הפרטי, במגזר הציבורי ובמגזר השיפוטי (עורכי הדין לשעבר) – הם ליבה של מערכת המשפט. מאז 1961, לשכת עורכי הדין הינה הגוף המקצועי הסטטוטורי, המאגד את כל העוסקים בעריכת הדין בישראל. יובל ללשכה הוא ציון דרך חשוב לביסוס מעמדו, איכותו ומשמעותו של המשפט בישראל.

"ספר היובל", פרי עבודתה של העורכת המוכשרת, יעל גבירץ', הינו אחד הביטויים המרכזיים לאירועי היובל. ספר מרגש זה מאגד לראשונה תיאורים, סיפורים מאורעות והתייחסויות, להוויתה של הלשכה ולפעילותה במרוצת השנים. לא ניתן לבטא הכל באגד סיפרותי אחד, אולם אני מקווה שחיבורו של ספר היובל והימצאותו על מדף הספרים של השופטים, המשפטנים ועורכי הדין בישראל, יתרמו לביסוס מעמדתה וקרנה של לשכת עורכי הדין ולתמיכתם בה של כל אלה, הנוטלים חלק בהוויית העולם המשפטי.

לעיתים, קיים פער בין העשייה העצומה, הנעשית בלשכה, לבין תדמיתה. ייתכן שהדבר נכון בנוגע להתייחסות הציבור גם לרוב הרשויות והגופים הציבוריים האחרים, אולם עדיין אין ולא צריך להשלים עם קיומה של תופעה זו. לשכת עורכי הדין בת ה – 50 היא גוף גדול, חשוב ומורכב, המשלב עשייה של כ – 160 עובדים עם כ – 1500 נבחרים למען קרוב ל – 50 אלף עורכי דין, הפועלים בקרב אוכלוסייה המונה כ – 7.6 מיליון נפש.

בישראל של ראשית שנות האלפיים נפתחים יותר תיקים בבתי המשפט ביחס לגודל האוכלוסייה בהשוואה לכל המדינות בעולם. בישראל של שנות האלפיים מונחים על שולחנו של כל שופט יותר תיקים שנתיים בהשוואה לכל שופט בכל מדינה אחרת בעולם. בישראל של שנות האלפיים פועלים יותר עורכות דין ועורכי דין ביחס לגודל האוכלוסייה בהשוואה לכל מקום אחר בעולם. אנחנו עם מתדיין ולא רחוקים מלהיות אומה של משפטנים ועורכי דין. ייתכן שיש בכך גם יתרונות, אולם רבדים רבים, המבטאים את חסרונותיה של מציאות זו, צפים ועולים על פני החיים החברתיים בישראל. על רקע זה מורכבים שבעתיים תפקידיה וייעודה של לשכת עורכי הדין בישראל.    

לשכת עורכי הדין הצנועה והיוקרתית של פעם הפכה להיות אחד מהארגונים המקצועיים הגדולים במשק הישראלי. מספרם הרב של עורכי הדין, כשל השוק הכלכלי שהתפתח בשנות האלפיים בהתייחס למקצוע עריכת הדין בישראל, והגלובליזציה המקצועית המתקדמת מאוד בשנים האחרונות, ממלאים תפקיד מרכזי בניתוח פני ההווה המקצועיים של הפרופסיה המשפטית.

איגודם של כל העוסקים במקצוע, להבדיל מכל אלה הנושאים רק בתואר האקדמי בתחום המשפט, בבית מקצועי אחד, תורם רבות לחוסנו של המקצוע, למעמדו, לתדמיתו, לכוחו החברתי, הצרכני והמקצועי, ולהשפעה שיש לעוסקים בו על תהליכי קבלת ההחלטות בתחומים ציבוריים ומקצועיים כאחד, לטובת חברי הלשכה וחברותיה, ויותר חשוב מכך – למענו של הציבור כולו.

חבריי וחברותיי למקצוע בהווה, ומשפחות יקרות של כל מי שעסק במקצוע בעבר, אני מאמין ביופיו של המקצוע, פילוסופית ומעשית, בהדרו, בחשיבותו החברתית ובסיפוק העצום שהוא יכול לתרום לעוסקים בו, בדרך כלל יומם וליל. לשכת עורכי הדין היא ביטוי לכך ומהווה בית מקצועי וחברתי לכולנו. ספר זה הוא בשבילכם ובשבילכן. למענכם ולמענכן. לכבודכם ולכבודכן. על עשייה מקצועית עצומה ועל תרומה לסביבה, לחברה ולמדינה, כל אחד ואחת לפי תחומו המקצועי, יכולותיו והשקפותיו.

שאו ברכה,

יורי גיא-רון.   

סה"כ: 473 מילים

דברי ברכה – ראש לשכת עורכי הדין, עו"ד יורי גיא-רון

כבוד דיין בית הדין הרבני הגדול (בדימוס), הרב שלמה דיכובסקי,

הראשון לציון, הרב שלמה משה עמר,

הראשון לציון, הרב אליהו בקשי דורון,

נשיא בית המשפט העליון (בדימוס), פרופ' אהרון ברק,

מכובדיי,

שלושים ושלוש שנים כדיין בבית הדין הרבני האזורי בתל אביב ועשרים שנה כדיין בבית הדין הרבני הגדול לערעורים, אינם דבר של מה בכך. אולם, לא משך הזמן כשלעצמו מעיד על גדולתו של חתן יום העיון היום, הדיין-הרב שלמה דיכובסקי.

במציאות הישראלית המורכבת בכלל, ובהתייחס למערכת בתי הדין הרבניים בפרט, קשה עד בלתי אפשרי להתנהל באורח נכון ומאוזן, תוך שמירה על כל מערכות הדינים מחד ומערכות הציפיות מאידך, המחייבות והמופנות כלפי הדיינים, ובוודאי הבכירים שבהם. באורח מופלא ומזווית הראייה המוגבלת שלי, הרב דיכובסקי הצליח בחוכמתו ובכישוריו לעשות כן. סוד גלוי הוא, ואני יכול להעיד על כך ממקור ראשון לאחר שסיימתי תשע שנות כהונה בועדה לבחירת שופטים, כי נשיא בית המשפט העליון בדימוס, הנמצא עימנו הערב, פרופ' אהרון ברק, ואנוכי, ביקשנו לא אחת להציע לרב דיכובסקי להתמנות לשופט בבית המשפט העליון. זו הייתה מחשבה ייחודית, שלא הייתה כמותה קודם לכן (למעט מקרה אחד בשנים של קום המדינה) ואיני יודע אם תהיה בעתיד. נדמה לי, שהיה בכך כדי להעיד עד כמה מוערך הרב דיכובסקי בחוגים ציבוריים ומקצועיים מגוונים בחברה הישראלית.

גדולתו של הרב דיכובסקי, הן כדיין בבית הדין הרבני האזורי והן כדיין בבית הדין הרבני הגדול, התאפיינה ביכולתו המופלאה למצוא בדין העברי את המקור והאסמכתא להשלטת משפט וצדק בהליכים המשפטיים, שהתנהלו בפניו. הרב דיכובסקי שפט את ציבור המתדיינים ובמיוחד את ציבור המתדיינים החילוני, בצורה עניינית, בגובה העיניים, ותוך השקעת מאמץ רב במציאת הפתרון המעשי למחלוקת שהונחה לפתחו.

יכולתו של הרב דיכובסקי לטעת בקרב ציבור המתדיינים החילוניים, שעניינו נדון לפניו, תחושה ששפת ההלכה הנוהגת בבתי הדין הרבניים אינה שפה זרה וכי ניתן ליישמה בצורה צודקת והגונה, גם על מי שחייו מתנהלים על פי נורמות אחרות, נבעה מכך שהוא פעל כדיין ה"יושב בתוך עמו" (תרתי משמע) ומעורה באורחות חייו. למרבית הצער, אין ספק שהדברים אינם מאפיינים את כל ציבור הדיינים.

שאלה נכבדה היא מהו "ליברליזם". אני תופס את עצמי כאדם "ליברלי", בוודאי עד כמה שמונח זה טומן בחובו התייחסות ואמונה לערכים כמו: שוויון, חופש, יצירתיות ואי שמירה על קיבעון מחשבתי. ייתכן שהשיפוט הערכי שלי את עצמי מוטעה. אולם, נדמה לי, שבמובנים רבים צודקת האמירה הרווחת על הרב דיכובסקי, כאילו הינו "דיין ליברלי". איני בקיא דיי בפסיקת בתי הדין הרבניים כדי להעיד על כך ממקור ראשו, עמוק ויסודי. עם זאת, אם "דיינות ליברלית" משמעה קיומה של התובנה, כי מי שמבקש לשפוט את כלל הציבור צריך להכירו, לפגוש אותו, לקיים עימו דו-שיח, להכיר את תרבותו ואת ערכיו ולהתחשב בו, הרי הרב דיכובסקי היה "דיין ליברל". הליברליות הזו אינה מכוונת לוויתור על מה שלא ניתן לוויתור או לשינוי בהתנהלות בחיים האישיים של הדיין. הליברליות הזו משמעה הבנת הערכים והנורמות על פיהן חי ה"אחר", המתדיין, במיוחד כאשר הסמכויות השיפוטיות בהקשרו נתונות בידי הדיין. כפי שכבר אמרתי, במציאות הישראלית הכל כך מורכבת מדובר במלאכת מחשבת, המצריכה כישרון ורגישות יוצאים מגדר הרגיל.

למרות הסדר המסויים, שהונהג בהלכת בית המשפט העליון בפרשת "פלמן", אין הדעת סובלת, גם כשמדובר במדינה כה מיוחדת כמו זו שלנו, ששיטה משפטית שולחת את המתדיינים למרוץ סמכויות שיש לו בפועל השלכות על מהות הדין החל, ויותר מכך השלכות דה-יורה על אופן החלתו ויישומו. כשמדובר בדיני מעמד אישי, מציאות כזו גרמה וגורמת לתוצאות חמורות במיוחד. בעיניי, המחוקק הישראלי לדורותיו כשל באופן נחרץ בעניין זה וסומא עלינו לפעול לתיקונו. לדעתי, היה מן הראוי ששר המשפטים הבא יקים וועדה ציבורית בנושא זה. לו דעתי תישמע, על הרב דיכובסקי לעמוד בראשה, עם או בלי יו"ר משותף בעל השקפת חיים שונה. עד כדי כך אני סומך על יושרו, מקצועיותו והגינותו של חתן יום העיון היום.

אני מבקש בנימה אישית לברך את הדיין-הרב שלמה דיכובסקי בכל הברכות והאיחולים, ואני משוכנע שפרישתו לגמלאות ממערכת בתי הדין הרבניים לא תהפוך אותו ל"פנסיונר" במובן הרגיל של מונח זה בחיים הישראליים. יישר כוח ובהצלחה.

"על הספק הסביר" – סוגיות נבחרות" יורי גיא רון

מכובדיי,

מיכה היקר,

ערב טוב,

ברכות לרגל הוצאת מהדורה שניה לספרו של מבקר המדינה, השופט בדימוס מיכה לינדשטראוס, בדבר הספק הסביר, במיוחד כאשר ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין היתה אמונה על התהליך.

אנו כה שוקדים על המשך פעילותה של ההוצאה לאור ועל שיפור השירותים שביכולתה לספק (תודה מיוחדת ליו"ר דירקטוריון ההוצאה לאור, פרופ' יוסי גרוס, למנכ"ל – עו"ד אדם מירון ולטובה אולשטיין העורכת). אני אומר תמיד, ואמשיך לומר, לא חשוב כמה נהפוך להיות דיגיטליים, מקווננים וממוחשבים – ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין תמשיך להוציא ספרים, תוך שימוש מודגש בנייר ובריחו, שכ"כ עושה חשק לקרוא.

לאחרונה שותפה הלשכה, באמצעות ההוצאה לאור, בפרוייקט של הנהלת בתי המשפט, שהכריזה על שובו של הפד"י, ואנחנו גאים בכך מאוד.

איני רואה כל סתירה בין המשך השתכללותנו הממוחשבת לבין אי הויתור על ההנאה מספר טוב, גם ספר מקצועי טוב. בכל מקרה, לשכת עורכי הדין לא תחדל מהמשך הדפסת הספרים, אלה שיש להם משקל ושתופסים מקום בתיק לצד הבלוטוס.

אין ספק שנושאו של הספר, פרי עטו של המבקר, הינו רלוונטי ואקטואלי מאד, גם לאור גל ההרשעות הציבוריות, שאנו עדים לו בשנים האחרונות. מכאן אולי גם הצורך בעריכת מהדורה נוספת ומעודכנת של הספר.

במבוא מתייחס כבוד המבקר לפסיקת תשעת שופטי בית המשפט העליון בדיון הנוסף בפרשת שבס, שבה נערך ניתוח משפטי של עבירת "הפרת אמונים", אחת העבירות המרכזיות בתחום המאבק בשחיתות, אשר על בסיסה נוסח תזכיר חוק העונשין – תיקון לעבירת מרמה והפרת אמונים בסעיף 284, התשס"ט-2009. מטרת התיקון, כפי שנכתב בדברי ההסבר, להבהיר את גדריה, יסודותיה ותכניה של העבירה, תוך שימור העקרונות שנקבעו בפסיקה.

הגוף המקצועי הפלילי בלשכה, הפורום הפלילי של לשכת עורכי הדין, בחן את תזכיר החוק וגיבש בו עמדה מפורטת. בראשית הדברים ברך הפורום על היוזמה, והדגיש כי "אין כל ספק כי הפער הגדול שבין ניסוחה הדל של עבירת המרמה והפרת האמונים של עובד הציבור שבסעיף 284 לחוק העונשין, לבין ההלכה השיפוטית הרחבה אשר שבה ועיצבה אותה על דרך הפרשנות חדשות לבקרים, מחייבת את התערבותו של המחוקק".

תזכיר החוק מפרט ארבעה סוגי מקרים אופייניים של "מרמה והפרת אמונים":

  1. מעשה שנעשה בקשר עם מילוי תפקידו או תוך שימוש במעמדו כעובד הציבור במצב של ניגוד עניינים, המשפיע או עשוי להשפיע על ענין אישי;
  2. קבלת טובת הנאה על ידי עובד הציבור או על ידי קרוב (במישרין או בעקיפין) של עובד הציבור.
  3. שימוש במידע פנימי שהגיע לעובד הציבור במסגרת תפקידו או בקשר עם מילוי תפקידו, והכל לשם קידום ענין אישי;
  4. יצירת מצג שווא בקשר עם מילוי תפקידו או תוך שימוש במעמדו כלפי עובד ציבור אחר, או מסירת דיווח כוזב לעובד ציבור או לגוף ציבורי";
    בנוסף לכך, קיים סעיף סל שנוסחו: "מעשה מרמה או הפרת אמונים אחר שנעשה על ידי עובד הציבור בקשר עם מילוי תפקידו או תוך שימוש במעמדו, שאינו נופל בגדר המקרים הקודמים שאוזכרו".

הפורום סבר, כי אין מקום לעבירת הסל האחרונה. כפי שצוין בדברי ההסבר לתזכיר החוק, ההצעה באה להבהיר את גדרי העבירה כך שתקיים עקרונות יסוד בסיסיים של הדין הפלילי (ובעיקרם עקרון החוקיות ועקרון הוודאות), וכך שתתאים לעת החוקתית באמצעות תחימתה לאותם מקרי קיצון, בהם מוצדקת הפעלתו של הדין הפלילי (להבדיל מהפעלת סנקציות משמעתיות ומנהליות).

קיומו של סעיף הסל פוגם במהותו באפשרות יישומן של מטרות מוצדקות אלו. סעיף הסל מותיר חוסר וודאות משמעותי לגבי ההתנהגות שיכולה להוות את היסוד העובדתי של העבירה, ובכך אינו מאפשר הלימה בין העבירה לבין עקרון החוקיות, אשר בלעדיו אין משפט פלילי. סעיף הסל גם אינו תואם את העת החוקתית וקיים חשש, כי יכיל בחובו מגוון התנהגויות אשר המשפט הפלילי אינו בהכרח נאה לטיפול בהן.

זאת ועוד, מכיוון שבהצעת החוק (בהמשך ישיר לדבריו של הנשיא ברק בשבס) הוצע, כי העביר הפלילית נועדה להתמודד אך ורק עם אותם מקרים חמורים של מרמה והפרת אמונים, שאינם ראויים להסדרה במישור המשמעתי, המנהלי או האזרחי, הרי שיש להניח שהשימוש המוגזם במשפט הפלילי עד כה מעיד על היעדר אלטרנטיבות "אזרחיות" מתאימות.

לפיכך, ובכדי שהתיקון ישיג את מטרתו החוקתית ויאפשר צמצום השימוש הפלילי בעבירה אך למקרי קיצון, יש לדאוג בו זמנית, להקניית כלים יעילים יותר בידי הרשויות במישור המשמעתי-מנהלי. כך יש לעודד את הרשויות להעדיף נתיב משמעתי מנהלי על פני נתיב פלילי באמצעות הקמה והסדרה של מסגרות משמעתיות מקום בו הן אינן קיימות, ובאמצעות העצמת הסנקציות, ובמיוחד הסנקציות הכלכליות, שניתן להטיל במסגרות ה"אזרחיות" על עובדי ציבור שפגעו בערכים המוגנים.

שתי הערות נוספות:

הראשונה – קראתי את הפרק בעניין "הספק הסביר" ומעצרו של הנאשם עד תום ההליכים המשפטיים, ואיני יכול להימנע מלנוע במקומי בתחושת חוסר נוחות ואי הסכמה לנעשה בסוגיה זו בבתי המשפט. ברובם של התיקים התביעה מבקשת מעצר עד תום ההליכים. לעניות דעתי, בשלב "הראיות לכאורה להוכחת האשמה" המעצר אינו נועד להוות תוצאה של סיכויי התביעה, אלא ליתן מענה לחששות ראייתיים מוחשיים מפני התנהלות הנאשם מחוץ למעצר לצד התקיימותם של סיכויי הוכחת אשמתו. הרושם שלי הינו שהיד התביעתית והשופטת בהקשר של מעצר עד תום ההליכים היתה בשיטתנו המשפטית עד כה, בדרך כלל, קלה על ההדק. קלה הרבה מידי מהדרוש.

השנייה – כבר הזכרתי ביותר מהזדמנות אחת, כי נרשמתי ללימודי משפטים לא מעט בשל דבריו של הרמב"ם, אותם מביא המבקר בספרו, שאמר כי: "יותר טוב ויותר רצוי לפטר אלף חוטאים מלהרוג נקי אחד ביום מן הימים". השופט בדימוס לינדנשטראוס מזכיר את אמירתו של המלומד blackstone מן המאה ה-18, שנקב במספר 10 אנשים ואת פסק הדין של Lord Hale מן המאה ה-17 שאמר שמוטב שחמישה אנשים יימלטו מן העונש "than one innocent person should die".

מכיוון שלאחרונה אני חש שחל אצלנו פיחות ואנחנו קרובים יותר לאמירה של lord hale מן המאה ה-17, אני מבקש להדגיש שמן הראוי שנחזור למקורותנו ונאמץ לנו שוב את דבריו של הרמב"ם כמה מאות שנים קודם לכן.

אני יודע שקיימת ציפייה, שבכל אירוע בתקופה הנוכחית, נתייחס לסוגייה המסעירה בימים אלה את עולם המשפט בדבר האפשרות של פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה. אולם אנחנו כלשכה, מעבר למה שכבר אמרנו בעניין לא פעם בעבר, נתייחס לכך בהרחבה ביום העיון המיוחד שנקיים לשם כך באולם הזה בעוד פחות משבועיים.

שוב ברכות חמות למיכה לינדנשטראוס ולהוצאה לאור של הלשכה, ויישר כוח על העבודה החשובה.

יצירת אתר אינטרנט בעזרת WordPress.com
להתחיל