"המשפט" – "הפרופסיה של עורכי הדין בישראל" עו"ד יורי גיא רון

נכבדיי,

אני מבקש לברך על הוצאתו לאור של גיליון ט'ו (1) של כתב העת "המשפט", אשר יוחד לפרופסיה של עורכי הדין.

בדבר העורכים בגיליון כתב העת "המשפט" צוין, כי "במדינה שבה יש עורך דין אחד על כל 163 תושבים, מדובר בפרופסיה הממלאת תפקיד חשוב ומשמעותי בחיים הציבוריים, בחברה, בתרבות, בכלכלה וכמובן במשפט". אני סבור שגם בעבר, כאשר מספר הנמנים על שורות המקצועי היה מועט, ועל אחת כמה וכמה היום, כאשר מספר עורכי הדין הגיע לשיא של 46 אלף עורכי דין, מקצוע עריכת הדין הינו מקצוע חשוב ומרכזי במרקם החיים הדמוקרטי. עורך הדין הוא "המגן בשער", הפועל להגנה על האזרח הפשוט הניצב מול רשויות השלטון, ועל החלש אל מול חברות וגופים דורסניים. מקצוע עריכת הדין טומן בחובו גם תפקיד חברתי וערכי, במימוש זכות הייצוג והיכולת לאפשר לכל אדם את יומו בבית המשפט.

דווקא משום כך, תמוהה העובדה שהכתיבה בישראל, העוסקת בעורכי דין ובמקצוע, היא מועטה, ולאור זאת, אין להפריז בחשיבות ההוצאה לאור של הגיליון הנוכחי של כתב העת "המשפט".

כבר בשנת 2007, עם היבחרי לראשות הלשכה, התרעתי על המצוקה שבה נתון מקצוע עריכת הדין. בתוך שלוש – ארבע שנים תמנה הלשכה כ- 60,000 חברים. מדובר בשיא עולמי ללא תקדים וללא תחרות בעולם. התרעתי כבר אז, שבישראל יהיה עורך דין אחד מתוך כ- 160 איש באוכלוסיית המדינה, והיד עוד נטויה, וכי התוצאה הזו הינה שערורייתית למקצוע.

יש לנו אחריות לשירות המשפטי, הניתן לציבור בישראל. יש לנו אחריות לאיכות המקצוע. חשוב לחברה הישראלית, שתהא למקצוע הזה איכות. לא בכדי אנו ארגון מקצועי סטטוטורי. בעריכת דין יש גם שליחות חברתית ואחריות ציבורית ממדרגה ראשונה. הצמתים בחייהם של האזרחים, בהם מטפלים חברינו וחברותינו, הינם מהחשובים בחייהם. חלקם מפקיד בידינו את כל הונם או את מצבם ומעמדם המשפחתי או את ההגנה על זכויות וחירויות בסיסיות בחייהם. הדרישות לרכישת המקצוע חייבות להיות מורכבות, רציניות ותואמות תפקיד חשוב זה.   

לשכת עורכי הדין הציגה, כידוע, תוכנית מקיפה לשינוי פני המקצוע בארץ. התוכנית כוללת את הארכת ההתמחות לתקופה של שנתיים, שינוי מן היסוד של מתכונת הבחינות, הקמת בי"ס למתמחים בלשכה,פיקוח על תנאיי עבודתם של המתמחים, היחס אליהם ורצינות התמחותם, הופעה בבית המשפט בסוף ההתמחות בליווי המאמן, ועבודה משותפת עם המועצה להשכלה גבוהה, לרבות הקמת ועדת מידרוג בלשכה לפקולטות למשפטים בארץ.

הוגשה הצעת חוק פרטית להארכת תקופת ההתמחות, ולפני מספר חודשים גיבש שר המשפטים תזכיר חוק ממשלתי בעניין. השר הודיע לי כי בכוונתו להגיש הצעת חוק זו לאישור בראשית המושב הקרוב של הכנסת. אני מקווה שבשנה הקרובה ישונה סוף סוף מסלול ההכשרה לעריכת דין בישראל, גם אם אין בכך די. בכל מקרה, בכוונתנו להמשיך ולעשות הכל כדי לדרוש איכויות גבוהות, ככל האפשר, גם מן העוסקים במקצוע וגם מן המתכוונים לעסוק בו, באופן ההולם את חשיבותו ומשמעותו של השירות המשפטי. אין לנו ברירה אחרת.

אשר למאמרה של ד"ר לימור זר-גוטמן, הקובעת, כי לא תוקנו כל הליקויים בדין המשמעתי של הלשכה בעקבות הרפורמה, וכי יש להוציא את השיפוט המשמעתי של הלשכה, אומר, כי עוד בשנת 1995 ועדה ציבורית בראשותו של השופט בדימוס שאול אלוני מצאה, שמערכת הקבילה של הלשכה ממלאת את תפקידיה, ושאין להפקיעה מידי הלשכה. "משפטנים מנוסים מהווים – כך קבעה ועדת אלוני – את עיקרו של הדין המשמעתי בכל מסגרת מקצועית שהיא, והללו מרוכזים בלשכת עורכי הדין, ובמסגרתה ניתן להפעיל את מיומנותם וכישוריהם למטרה זו. הלשכה, בעיקר באמצעות ועדת האתיקה שלה, היא הגוף הקובע באורח שוטף את כללי התנהגותם של עורכי הדין ואין סיבה והגיון בכך שבחינת מימושם של הכללים תיעשה על ידי גוף זר, יהיה אשר יהיה".

ועדות האתיקה ובתי הדין של הלשכה הינם הגופים הראויים והמקצועיים לעסוק בדין המשמעתי של הלשכה. גם היום וגם בעתיד איני מזהה גוף אחר חיצוני שראוי להעביר אליו מידי הלשכה את הידע והניסיון שנצבר במשך שנים בתחום האתיקה של עורכי הדין. כשם שלא יעלה על הדעת להוציא את הדין המשמעתי של המדינה מידי המדינה, ואת הדין המשמעתי של הצבא מידיו של צה"ל, כך אין מקום להוציא את השיפוט המשמעתי של עורכי הדין מידי הלשכה. בעת חקיקת הרפורמה שהציעה הלשכה בדין המשמעתי הבינו כל הגורמים במערכת המשפט, כי נכון וראוי לשמור על האוטונומיה האתית של הלשכה בידיה.

מקריאת מאמרה של ד"ר זר-גוטמן, לא הצלחתי להבין מדוע הקמת רשות קבילה מקצועית, המורכבת מעורכי דין המועסקים בשכר ע"י הלשכה עדיפה, כאשר כיום ועדות האתיקה קובעות חוות דעת מקצועיות מלומדות של גורם מקצועי לא-פוליטי, שאינו עומד יותר לבחירה בלשכה, מה שמנטרל את הפוליטיזציה הפוטנציאלית הארגונית. אפשר לדון על מידת הפולטיזציה הקיימת בכל זאת, אבל אין חולק שרק לאחרונה היא צומצמה לפחות ב – 50%. הפרקליטים המקצועיים לחלוטין הם שמנהלים כיום את ההליך המשמעתי בבתי הדין. כמצוין גם במאמר, אכן הרפורמה חוללה שינוי משמעותי  משהוקמה ועדת מינויים מקצועית, הממנה את כל הדיינים בבתי הדין המשמעתיים של הלשכה, להבדיל מהמצב שקדם לרפורמה, שבו בחרו מוסדות הלשכה את הדיינים לפי מפתח שייכות סיעתית פוליטית.

אשר למידת השקיפות, הרי שהלשכה עומדת בחובתה זו, בניגוד לטענות המוצגות בעניין זה. ראשית, הדיון הוא פומבי, בניגוד למה שהיה נהוג עד כה. שנית, בלשכה קיים מאגר של פסקי דין משמעתיים, ועברו של עורך דין שהורשע מנוהל במסגרת תיק. יחד עם זאת, בניגוד לדבריה של זר-גוטמן, אין מקום לפרסם היסטוריה משמעתית של עורכי דין, ללא הגבלה, כשם שגם עברו הפלילי של אדם אינו חשוף באופן כזה.

ראוי להבהיר, כי מבקר הלשכה אינו מינוי המזוהה עם סיעה פוליטית זו או אחרת, וכי בלשכה פועלת נציבת תלונות הציבור, המבררת תלונות על התנהלות הגורמים הרלוונטיים.

אני סבור שזר-גוטמן מיהרה לחרוץ את דינה של הרפורמה, ולא העניקה ללשכה את תקופת החסד הראויה למימושה. גם אם אני מסכים למגמה של ניתוק פוטנציאלי גדול ככל האפשר מהמוסדות הפוליטיים בלשכה, עדיין צריך לאזן זאת עם המקצוענות הקיימת רק בלשכה, עם הנעשה והמקובל בגופים דומים אחרים ועם העובדה שיש לאפשר לנו לצבור ניסיון ומסקנות מהתוצאות המעשיות של השינוי החקיקתי המשמעותי, שאירע רק לאחרונה, ממש טרם תחילת כהונתי כראש לשכה.

השנה תציין לשכת עורכי הדין יובל להיווסדה. הלשכה, שנוסדה בשנת 1961 כאיגוד מקצועי, הפכה במרוצת השנים ובמיוחד בעשור האחרון לארגון ציבורי חשוב ומרכזי במערכת המשפט, המוביל דעה ומנהל מאבקים ציבוריים להגנה על שלטון החוק וזכויות אדם. הלשכה ואנוכי מקפידים להשמיע קול ברור, כאשר מתבקשת ההגנה על בתי המשפט ועל גורמי אכיפת החוק. במקביל, פועלת הלשכה בכנסת ואל מול הממשלה, באמצעות נציגיה, למניעת הפגיעה בזכויות חשודים ונאשמים במסגרת הצעות חוק.

בהקשר זה, פניתי לאחרונה ליועץ המשפטי לממשלה, על רקע פרסומה של הצעת חוק, המרחיבה את סמכות החיפוש של שוטרים, ומאפשרת להם לערוך חיפוש על גופו של אדם גם אם אינו חשוד בעבירה, ב"מקומות מועדים לאלימות". בשיחה עם היועץ ולאחר הקשבה לעמדתו, הדגשתי, כי אני מבין את הצורך לסייע למשטרה להתמודד עם תופעת האלימות במקומות מועדי אלימות מוכחים כדי לשמור על הציבור, אולם הבהרתי, כי בכל מקרה יש להימנע מהרחבת הסמכות למקומות הומים נורמטיביים, וכי יש לאזן סמכות זו עם כבוד האדם והזכות לפרטיות. אישית, אני עדיין מהרהר בהתוויית האיזון שבי הערכים הסותרים, כפי שתיארה היועץ, ואני ממתין לפרטי ההצעה הסופית. הלשכה ניהלה באותו הקשר גם מאבק נגד חוק נתוני תקשורת ונגד החוק הביומטרי למניעת הפגיעה בזכות לפרטיות. מאידך, ובנושא אחר, בירכתי את היועץ על פרסום ההנחיות בדבר הגבלת התקופות להגשת כתבי אישום לצורך קיצור וייעול ההליך הפלילי ולמניעת עינוי דין. מדובר בצעד חשוב ומתבקש, שיש בו כדי לאזן בין הפנים השונים של אכיפה מחד וזכויות חשודים מאידך.

הגיליון הנוכחי של כתב העת "המשפט" נערך בשיתוף המרכז לאתיקה ואחריות מקצועית של עורכי דין ע"ש דיויד וינר ז"ל בבית הספר למשפטים של המכללה למנהל. דיויד היה חבר קרוב, איש יקר, ערכי ואנושי, משפטן, עורך דין, סניגור, מרצה וחוקר אתיקה. מרכז האתיקה הינו הגוף היחידי כיום בארץ, שעוסק במחקר אתיקה של עורכי דין, ופעילותו חשובה מאין כמותה. אני רוצה להודות לראשי המרכז, ד"ר נטע זיו וד"ר לימור זר-גוטמן, אשר הכירו בחשיבות פיתוח הידע בתחום האתיקה ויזמו את הקמתו.

אני מבקש לברך את יושבת ראש מערכת כתב העת, פרופ' ארנה בן נפתלי, על עריכת הגיליון הנוכחי, וכן את העורכים, ד"ר צבי טריגר, וד"ר לימור זר-גוטמן, ואת עורכת המשנה בל שפיבק. אני מאחל לכולנו ערב מפרה ומהנה.

שנה טובה.

"הקפאת הליכים – הלכה למעשה" עו"ד יורי גיא רון

מכובדיי,

אני מבקש לברך על השקתה של המהדורה השנייה לספרם של השופטת ורדה אלשיך ועו"ד גדעון אורבך "הקפאת הליכים – הלכה למעשה", אשר רואה אור בימים אלה על ידי ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין.

אין ספק שהמהדורה השנייה של הספר, המתמודדת עם סוגיות חדשות שעלו במהלך השנים האחרונות בתחום הקפאת ההליכים על רקע המשבר הכלכלי בעולם והשלכותיו על המתרחש בישראל, תשמש מורה נבוכים לכל עורכי הדין ולמשפטנים העוסקים בתחום.

חשיבות השקת המהדורה החדשה אף מתחזקת לאור העובדה שהשינויים וקביעת הנורמות בתחום הקפאת הליכים, חדלות פרעון ושיקום חברות הם בעיקר של המערכת השיפוטית. פועלם של שופטי בתי המשפט המחוזיים באורח שוטף במסגרת פסיקותיהם בתחומים אלה היא חיונית לבניית תשתית מקצועית משפטית. הנה דוגמא מעשית לכך,  שלא כל התורה השיפוטית הנוהגת נוצרת בבית המשפט העליון. עורכי הדין בישראל מייחסים חשיבות רבה לתחום ומעריכים את השופטים (והשופטות) העוסקים בו.

אני גאה לציין, בהקשר זה, שלשכת עורכי הדין הייתה שותפה לגיבושו של תזכיר חוק לתיקון חוק החברות בנושא הבראת חברות, שפורסם לפני כשנה על ידי משרד המשפטים. התזכיר – שהנו פרי עבודה של מספר שנים של מחלקת ייעוץ וחקיקה (כלכלי-פיסקאלי), ומתבסס, בין היתר, על דו"ח ועדת לוין משנת 1990 ותזכירי החוק הקודמים שהוצעו בנושא זה על ידי המחלקה – הופץ לאחר עבודת מטה ממושכת, אשר כללה בין היתר גם התייעצות עם לשכת עורכי הדין ועורכי דין נוספים מהסקטור הפרטי, אנשי עסקים, שופטים ואנשי אקדמיה.

כפי שפרסם משרד המשפטים, תזכיר החוק נועד לעגן חלק מהסוגיות, אשר כבר הוסדרו בפסיקה, על מנת להקנות ודאות לגורמים השונים המעורבים בהליך וכן להסדיר מספר סוגיות שטרם הוסדרו בפסקי הדין. התזכיר אינו מציע הסדרה מלאה ומקיפה של תחום הבראת חברות, אלא הוא בא ליתן מענה למספר נקודות מרכזיות שהועלו בדיונים במשרד המשפטים, ביניהן סמכות בית המשפט לכפות הסדר נושים על סוג נושים שהתנגד לו, מתן כלים להפעלת החברה עד לגיבוש ההסדר, החלת דיני הפירוק והמעבר מהליכי הבראה להליכי פירוק, מינוי נושא משרה בחברה לבעל תפקיד ועוד.

אני מקווה שמשרד המשפטים ישקוד על הסדרה מקיפה של תחום הבראת החברות, ושתזכיר החוק הנוכחי יאושר בכנסת בהקדם.

מרענן מידי פעם לעסוק בנושא מקצועי שוטף, העוסק באחד מתחומי המשפט הקלאסיים, "הנורמליים", האפופים עקרונות של משפט אזרחי יומיומי. במדינה בה צצים חדשות לבקרים רעיונות כחוק הנאמנות או ועדת חקירה פרלמנטרית למקורות כספיים של ארגונים או הסמכת הפרלמנט כמי שממנה את נשיא בית המשפט העליון או הירהורים ביקורתיים עמוקים על מקומה של המשפחה החד – הורית בחברה הישראלית או שינויים נורמטיביים מרחיקי לכת בדבר זכותה של האישה לגופה, וכהנה וכהנה התבטאויות פרלמנטריות רמות מעלה – טוב לנו לעצור לרגע ולהסדיר את הקפאת ההליכים הלכה למעשה. שכן בסופו של יום, לצד כל השיגיונות האלה, שומא על המשפט להמשיך ולהתקדם, להמשיך ולהתפתח, להמשיך ולהתמודד עם הבעיות האמיתיות של חיי היום יום בחברה שלנו. להקפיא את ההליכים אפשר, אולם להקפיא את הדינמיקה המקצועית ההכרחית אי אפשר, ובדרך כלל טוב שכך.

ברכות ליו"ר דירקטוריון ההוצאה לאור של הלשכה, פרופ' יוסי גרוס, למנכ"ל, עו"ד אדם מירון, לעורכת, עו"ד טובה אולשיין, ולכל צוות ההוצאה לאור. אנחנו נמשיך להדפיס נייר בעידן דיגיטלי כל עוד תהא נשמה באפנו.   

אני מבקש לברך שוב את כבוד השופטת ורדה אלשיך ואת עו"ד גדעון אורבך על השקת המהדורה השנייה של ספרם בתחום הקפאת ההליכים. אני משוכנע כי פועלכם זה יסייע לרבים, ובשמם אני מודה לכם. שאו ברכה.

כנס יובל שנים לדין המשמעתי של לשכת עורכי הדין עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

לשכת עורכי הדין מציינת השנה יובל שנים להיווסדה, ובכלל זה יובל שנים לדין המשמעתי שלה.

בבחינת העשייה על פני 50 שנה, אני יכול לומר בפסקנות שהאתיקה והדין המשמעתי של הלשכה הם ההישג המתמשך המשמעותי ביותר של לשכת עורכי הדין.

ספר היובל, שנערך לרגל שנת היובל ללשכה, שיושק לראשונה בשבוע הבא באירוע היובל של הלשכה בתיאטרון ירושלים, ואשר מהווה, בין היתר,

מעין מארג היסטורי של תולדות הלשכה, ממחיש את הוויית הראשוניות שבהקמת מערך האתיקה ובתי הדין של הלשכה. הוויה זו עולה מדבריהם של חברים בלשכה, סמוך להקמתה :

"אנחנו למעשה צריכים ליצור משהו שיכולים לקרוא לו "יש מאין", הבהיר גם החב' עו"ד אברהם ריפטין,…יהיה עלינו להתחיל הכל מחדש. יהיה עלינו למעשה ליצור כללים שיהוו בעתיד מסורת בשביל הדורות הבאים. אנו עוד לא יודעים איך לעשות את זה. נצטרך ללכת לפי צו המצפון לשמירה על החוק ולמצוא את הדרך הזאת…" (עמ' 48 בספר).

הנה כי כן, הצלחנו במהלך עשרות השנים ליצור מערכת מוצלחת מאוד של כללי אתיקה מקצועית, המאירים את הדרך לעורכי הדין בהתנהלותם למול הלקוח, למול בית המשפט, למול חבריהם ולמול החברה בכללותה. החובה האתית מופנית כלפי כל הנאמנויות המקצועיות והציבוריות של עורכי הדין.

פסקי הדין והחלטות בתי הדין המשמעתיים של הלשכה, שנצברו במהלך עשרות שנים של עשייה, מהווים מאגר מקיף של מידע חשוב ומנחה.

בספר היובל, הודגש, כי העצמאות שניתנה ללשכה בתחום האתיקה והדין המשמעתי היא, שתרמה להפיכתם למערך מקצועי וראוי :

"בפרספקטיבה של 50 שנה, דווקא העצמאות בתחומי האתיקה והדין המשמעתי, שממנה כה חששו המחוקקים, היא מההישגים המשמעותיים והראויים ביותר של לשכת עורכי הדין. בראייה היסטורית, עצמאות הלשכה תרמה רבות לעורכי הדין, ועצמאותם של אלה תרמה תרומה אדירה לביסוס הדמוקרטיה הישראלית. מציאות שבה עורכי דין אינם מפחדים לתבוע ראש ממשלה, או לעתור כנגד החלטות הממשלה, יוצרת ביקורת חזקה ודמוקרטיה יציבה. הוכח כי: לשכה עצמאית = דמוקרטיה" (עמ' 49 בספר).

שאלת האוטונומיה של האתיקה והדין המשמעתי של הלשכה עלתה על סדר היום לא פעם במהלך השנים. "בתי הדין המשמעתיים של הלשכה פועלים למופת", קובע נחרצות השופט בדימוס ד"ר קלינג, ממנסחי הקוד האתי של לשכת עורכי הדין שהתקבל ב 1986.

"בית המשפט העליון, שהיה עד לפני זמן קצר ערכאת הערעור, לא מתח ביקורת על הלשכה לגבי התנהלות או טיוח, אפילו לא באותם מקרים בהם הפך החלטות, וכמו כן, צומחים בבתי הדין של הלשכה גם מועמדים לבתי המשפט הכלליים", הוא מציין. "אם יעבירו את זה למדינה – אם יקימו בתי דין מטעמה, שישלמו בהם שכר – זה יהיה עולם אחר, קטסטרופה". (עמ' 54 בספר)

אני מסכים עם דבריו של ד"ר קלינג, והבהרתי זאת לא פעם, כי גם היום וגם בעתיד איני מזהה גוף אחר חיצוני שראוי להעביר אליו מידי הלשכה את הידע והניסיון שנצבר במשך שנים בתחום האתיקה והדין המשמעתי של עורכי הדין. כשם שלא יעלה על הדעת להוציא את הדין המשמעתי של המדינה מידי המדינה, ואת הדין המשמעתי של הצבא מידיו של צה"ל, כך אין מקום להוציא את השיפוט המשמעתי של עורכי הדין מידי הלשכה, אם כי יש לדעתי לסייג את הקשר של השיפוט המשמעתי עם נבחרי הציבור של הלשכה.

בשנת 1995 מצאה ועדה ציבורית בראשותו של השופט בדימוס שאול אלוני, שמערכת הקבילה של הלשכה ממלאת את תפקידיה, ושאין להפקיעה מידי הלשכה. "משפטנים מנוסים מהווים – כך קבעה ועדת אלוני – את עיקרו של הדין המשמעתי בכל מסגרת מקצועית שהיא, והללו מרוכזים בלשכת עורכי הדין, ובמסגרתה ניתן להפעיל את מיומנותם וכישוריהם למטרה זו.

הלשכה, בעיקר באמצעות ועדת האתיקה שלה, היא הגוף הקובע באורח שוטף את כללי התנהגותם של עורכי הדין ואין סיבה והגיון בכך שבחינת מימושם של הכללים תיעשה על ידי גוף זר, יהיה אשר יהיה".

יחד עם זאת, התרחבות המקצוע, כמו גם התפתחות עקרונות היסוד המשפטיים והמנהליים, חייבו עדכון ורפורמה בהתנהלות ועדות האתיקה ובתי הדין המשמעתיים של הלשכה. נדרשה הפרדה ברורה בין אתיקה לפוליטיקה. נדרשה שקיפות רבה יותר של הדיון המשמעתי, ונדרשה הגברת המקצועיות של הטיפול באתיקה.

משכך, אחד ההישגים הבולטים שאירעו בקדנציה הנוכחית בלשכה הוא הרפורמה בדין המשמעתי של הלשכה בדמותו של תיקון 32 לחוק, שאושר בכנסת בחודש יוני 2008. ראוי לציין שהעבודה עליו החלה עוד בתקופת קודמי, עו"ד ד"ר שלמה כהן.

לאחר שעיקר דרישותיה של הלשכה בתיקון החוק התקבלו, היא נתנה את תמיכתה לחוק, שעבר בכנסת בהצבעה חוצה מפלגות ומחנות. התיקון לחוק מבטא שינוי חיובי והתפתחות, אך לא מהפכה. עקרון האוטונומיה המקצועית – שהוא נשמת אפו של הדין המשמעתי – נשמר במלואו. הטיפול בפניות בענייני אתיקה והטיפול בהעמדה לדין ימשיך להתבצע על-ידי לשכת עורכי הדין ומוסדותיה, כשבנטל יישאו חברי לשכה בהתנדבות מלאה.

תיקון 32 התווה את עצמאותן של ועדות האתיקה. לא עוד ועדות המייעצות לועדי המחוז ולוועד המרכזי (שהם גורמים נבחרים), אלא ועדות בעלות סמכות קבילה וחיווי דעה מוקדמת, שחבריהן מתמנים על בסיס מקצועי, בפיקוח ועדת מינויים מקצועית. בכך, אמורה להתקיים הפרדה בין ההתנהלות הציבורית בלשכה לבין אתיקה.

העיקרון היסודי, שועדות האתיקה המחוזיות והארצית הן בבחינת קובלים מקבילים (שלכל אחד מהם סמכות עצמאית) נותר על כנו.

יחד עם זאת, בתיקון 32 נקבעה באופן ברור ומפורש עליונותה של ועדת האתיקה הארצית בסעיף 18ב(ח) לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, הקובע כי "ועדת אתיקה מחוזית לא תפעל בסתירה להחלטת ועדת האתיקה הארצית".

כך נוצר מבנה הירארכי בו ועדת האתיקה הארצית מצויה בראש המדרג, הן בקביעת מדיניות האכיפה, והן באשר לדרך פעולתן של הוועדות (ניגוד עניינים, העברת תיקים בין ועדות וכן הלאה).

לפי החוק החדש, חברי בתי הדין המשמעתיים לא נבחרים עוד בבחירות כלליות אלא מתמנים על-ידי ועדת מינויים, המורכבת  משופט בדימוס (שופטת בית המשפט העליון בדימוס, טובה שטרסברג-כהן), שני חברי לשכה מן השירות הציבורי שממנה שר המשפטים, שני חברים שממנה המועצה הארצית ושני חברים שממנה הועד המרכזי או ועד המחוז הרלוונטי (לפי העניין הנדון).

ועדת המינויים משמרת את עקרון האוטונומיה, שכן כל חבריה הם עורכי דין חברי לשכה, ורובם מתמנים על-ידי מוסדות הלשכה.

הסמכות להגיש קובלנות עברה מוועדי המחוז ומהוועד הארצי (שהם גופים נבחרים) לידי ועדות האתיקה עצמן. כנדרש בחוק, מינתה לעצמה כל ועדת אתיקה פרקליט בשכר, אשר מרכז את פעילותה הן בשלב הטיפול בתלונות והן בשלב ההעמדה לדין.

שינוי מרכזי וחשוב הוא, שהדיון בבתי הדין המשמעתיים יתקיים בדרך כלל בדלתיים פתוחות, ורק במקרים מתאימים יסגרו הדלתיים. פסקי דין של בתי הדין המשמעתיים מתפרסמים באתר פדאור אתיקה. סברתי במהלך תהליך החקיקה, כי חשוב לאפשר את פומביות הדיון, אולם יש להימנע, ככל האפשר, משילובם של נציגי ציבור בלתי מקצועיים בשפיטה עצמה. לשמחתי התקבלה עמדתי זו ובאה לידי ביטוי בחוק. 

אני רואה חובה לציין, שחרף הגברת השקיפות בפתיחת הדלתיים של בתי הדין המשמעתיים, אנו עדים, לתופעה חמורה, שבה עיתונאים יודעים ומפרסמים תלונות שמטופלות בועדת אתיקה מחוזית, על אף שההליכים בועדות האתיקה של הלשכה נותרו חסויים על פי חוק.

יותר מכך, במקרה שפורסם לאחרונה, הסתבר שעיתונאים יודעים לעיתים על הנעשה בדיונים הפנימיים של שופטי בית הדין המשמעתי בתל אביב בעת התלבטותם טרם הכרעת הדין המשמעתי, ואף מעודכנים לכאורה מראש בעמדתה של ועדת האתיקה טרם קבלת פסק הדין וטרם כינוסה כלל של הועדה, המונה 25 חברים.

יצויין, כי במקור התקבלה החלטת הוועדה על העמדתם לדין באותו מקרה על חודו של קול, מה שמעלה תמיהה רבה עוד יותר בנוגע לאותו אירוע. 

בעניין זה פניתי למבקר הלשכה, ואף ציינתי בפניו, כי גם לאור פניות של חברים רבים אלי בעניין זה,

אני שוקל בימים אלה את אופן טיפולי בהתייחס להתנהלות כוללת בלתי ראויה זו.

זו תהא סכנה גדולה לעצמאותן של ועדות האתיקה ולאוטונומיה של הדין המשמעתי, ככל שמעורבותם של נבחרי ציבור בגופים אלה תהא גדולה יותר.

אסור לנו לאפשר התפתחותה של תופעה כזו, לא רק משום שהיא פגומה וראויה לגינוי, אלא גם משום שהיא עלולה להביא עלינו פגיעה בלתי מוצדקת באוטונומיה ועלולה להמיט אסון על המקצוע שלנו.

חשוב מאוד בעיני לפתח את השיח האתי ולדאוג שהאתיקה תושרש אקדמית, שהיא תתועד, תילמד, תיחקר ותתפתח. לפיכך, בתקופה הקרובה מתעתדת הלשכה להעמיק עוד יותר את הקשר שלה עם המרכז האתי ע"ש דיויד וינר במכללה למינהל, ואני מקווה שהשיתוף בין הגופים בעשייה ובביטוייה הציבורי והתקשורתי (לימור) יועמק. ראוי שלשכת עורכי הדין תדאג לעתיד האתיקה המקצועית, ותתרום ככל יכולתה למחשבה האקדמית על המקצוע ועל כללי ההתנהגות הראויים (עמ' 65 בספר).

כמה הערות לגבי הסקר, שנערך במשותף בין הלשכה למרכז לאתיקה, ולפרסומים לגביו הבוקר:

ראשית, אנחנו עושים לא מעט, יחסית לכל תקופה אחרת בלשכה, בטיפוח שילובם של לשכת עורכי הדין והעוסקים במקצוע בחיי החברה סביבנו. לפיכך, הירידה באחוז עורכי הדין, אשר מעיד על עצמו כמי שבחר ללמוד משפטים מתוך "רצון לעזור ולתרום לאחרים ולחברה" מדאיגה אותי. יתכן שהנתון הוא פונקציה של הצטברות גורמים אובייקטיבים רבים, אך הוא עדיין מדאיג.

שנית, הנימוס והתרבות אינם מסתכמים בהסכמה הדדית לבקשות דחייה, ובהקשר זה הרשו לי לפקפק במסקנת הסקר כאילו עורכי הדין אינם מבחינים בהפחתה מסויימת בהתנהלות התרבותית המקצועית ההדדית. הנסיגה בהתנהלות התרבותית קיימת ואנו לא נרפה מן הנושא עד שנייצבה ונשפרה.

שלישית, הארכת ההתמחות והקשחת תנאי הכניסה למקצוע לא נועדו לעצור את "הצפת המקצוע", אלא להיטיב את רמת המקצוע, המתדרדרת לדעתנו. העובדה שמונחים כמו "הצפה" ו"אנטי מכללות" מיוחסים לי או ללשכה לא תהפוך את ההנחות האלה לנכונות. אני מציע שתקשיבו ותעקבו אחר מה שאנו אומרים ועושים, ולא תייחסו לנו משמעויות אחרות שמתאימות לתיאוריות לא מדוייקות. ה"הצפה" משפיעה, אך היא איננה המטרה, והרחבת האפשרויות ללימודים אקדמאיים היא תמיד ברוכה, בכל חברה, כל עוד נשמרת הרמה המקצועית האקדמאית הדרושה. מעבר לכך, לימודי המשפטים אינם "בעיה", אלא ברכה, אולם הפיכתם של כל הלומדים משפטים ללא הכשרה מתאימה, לעורכי הדין, היא הרת אסון למקצוע.

אני מבקש להודות בשם הלשכה לכל העוסקים במלאכת האתיקה והדין המשמעתי, ליו"ר ועדת המינויים של חברי בתי הדין, השופטת בדימוס טובה שטרסברג-כהן, ליו"ר בית הדין הארצי, עו"ד מיבי מוזר, ליו"ר ועדת האתיקה הארצית, עו"ד דרור ארד-אילון, המוביל את ועדת האתיקה במהלך שמונה השנים האחרונות, לחברי ועדת האתיקה הארצית, לחברי ועדות האתיקה במחוזות,לכל הדיינים בבתי הדין, שעושים את מלאכתם בנאמנות, וכן לראשי מרכזי האתיקה במכללה למנהל, ד"ר נטע זיו וד"ר לימור זר-גוטמן, אשר הכירו בחשיבות פיתוח הידע בתחום האתיקה ויזמו את הקמתו.

שיהא לו גם היובל הבא שלנו עצמאי, תרבותי, מעמיק, הגון, נטול פניות ומקצועי.

תודה וערב טוב.

דברי פתיחה – יום עיון "ימי הקראות" עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

אני מברך על יוזמתו של הפורום הפלילי בראשות עו"ד רחל תורן, לקיים יום עיון נוסף בנושא "שיטת ימי ההקראות". המדובר בשיטה המעוררת קשיים, והמחייבת להמשיך ולדון בה, ציבורית ומקצועית.

בית המשפט העליון התייחס בפסק הדין ברע"פ 2292/08 שי אמסלם נ' מדינת ישראל, שניתן בחודש אפריל 2009, בין היתר, לשיטת "ימי המוקד", ופסיקתו בסוגיה זו חשובה ומשמעותית. התייחסות זו של בית המשפט מתבקשת לנוכח חסרונותיה של השיטה, אשר במסגרתה, לדעתי, נפגעות זכויות בסיסיות לקיומו של הליך הוגן על מזבח היעילות.

פסק הדין, שניתן על ידי שופטי הרוב, המשנה לנשיאה, השופט אליעזר ריבלין והשופט יורם דנציגר, כנגד דעתה החולקת של השופטת איילה פרוקצ'יה, ביטל ברוב דעות את הרשעתו של אדם, שהודה במסגרת "יום מוקד" בעבירה של גניבה ממעביד והורשע, ומשביקש לחזור בו מהודאתו, נדחתה בקשתו על ידי בתי משפט השלום והמחוזי.

שופטי הרוב התייחסו לשיטת "ימי המוקד" או "ימי ההקראות", ולהשלכתה על הודאתו של הנאשם בביצוע העבירה. בפסק הדין נאמר, כי המבקש הלין נגד קיומו של דיון מקדמי בהליכים פליליים, המוסדר בסעיף 143א לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב 1982, "שבו שופט יחיד דן בעשרות תיקים פליליים ביום אחד, בזמן שמחוץ לאולם, לדבריו, פועלת מערכת יעילה ומשומנת, הכוללת גורמי תביעה ונציגים של הסנגוריה הציבורית, שנועדה לסגור תיקים". השופטים ריבלין ודנציגר בחנו את נסיבות ההליך, שהתקיים במקרה הנדון, וציינו, כי בנסיבות, בהן, בין היתר, מקבל הנאשם ייעוץ מסניגור, שאותו לא פגש אלא מספר דקות קודם לכן במסדרון בית המשפט, לא ניתן לשלול את טענת המבקש, שלא התאפשר לו לגבש החלטה מושכלת, שמשמעותה הודאה וויתור על ניהול משפט.

המתנגדים לשיטה טוענים ל"אוירה של שוק" ולהתנהלות של מעין "מכירת חיסול" של תיקים פליליים. נאשמים, שחלקם אף אינו מודע למשמעות ההרשעה הפלילית,

מתפתים לסיים את התיק במהרה, ובמקרים רבים התוצאה הסופית אינה הולמת את המעשים שביצעו. מאידך, גורמים שיפוטיים, הסניגוריה הציבורית ואחרים, סבורים עקרונית, שמדובר בשיטה טובה לכלל הנאשמים ונכונה לאינטרס הציבורי, שיטה  המאפשרת לבתי המשפט לשמוע את התיקים בצורה מהירה ויעילה.

דעתי מאז ומתמיד היתה כדעתם של המתנגדים לשיטה. הקשבתי שוב ושוב לתומכים בה, ולא השתכנעתי. חרף הניסיונות להקל בעומס העצום בבתי המשפט, הרי שהשיטות לייעול ההליכים אינן יכולות לפגוע בזכויות בסיסיות של אדם, ובמיוחד כאשר מדובר בהליך הפלילי. בעיני, בסיטואציה שבה עשרות תיקים נדונים ביום על ידי שופט אחד בשיטת הסרט הנע, יהיו בהכרח מצבים, כפי שכנראה אירע בפסק הדין הנוכחי, שבהם נאשם לא יהיה מודע למשמעות המלאה של ההליך, לפרטיו או להשלכותיו, או שיפעל תחת לחץ בלתי סביר בנסיבות מלחיצות ומכוונות.  בעיניי, התנהלות כזו גורמת נזק חמור למורשע עצמו, לשיטה המשפטית ואף לאמון הציבור במערכת השיפוטית. היעילות איננה חזות פני הכל. לא ברור בעיניי שייצוג פורמלי מהסוג הניתן, בעיניי, בימי ההקראות עדיף על היעדר ייצוג, והוא בוודאי, לעיתים קרובות, לא ייצוג מהותי אמיתי.   

ראויים לציון דבריו של השופט דנציגר בפסק הדין, לפיהם "מן הראוי שהמופקדים על "ימי המוקד" (הן במערכת בתי המשפט, הן בתביעה והן בסנגוריה הציבורית) יתנו דעתם על החובה להבטיח לכל נאשם הליך משפטי הוגן וייצוג הולם.

כפי שטענתי בעבר, ובוודאי שלנוכח פסק הדין, יש לפעול לשינויה המיידי של השיטה, הנוהגת כיום בבתי המשפט בהתייחס ל"ימי ההקראות". לאחרונה מינה מנהל בתי המשפט מומחה מתחום ניהול הטכנולוגיה, כדי לבחון את הסוגייה בכללותה. תהיינה מסקנותיו של המומחה אשר תהיינה, לא יהיה בינן לבין הטענה המהותית כנגד קיומה של השיטה דבר. 

אני מניח, שחברי הפאנל הערב יתייחסו להיבטים שהעליתי. אני מקווה שיבוא בקרוב שינוי בשיטה הזו בכללותה.

3 הערות בנושאים אחרים:

* זכות ההיוועצות

* מעצר עד תום ההליכים

* הפרטת בתי הסוהר

תודה וערב נעים לכולם.

 17.12.09

דברי פתיחה – פתיחת בית המשפט לתעבורה במחוז מרכז עו"ד יורי גיא רון

מכובדיי,

מלכתחילה סברתי שהקמתו של מחוז המרכז במערכת המשפט בישראל הוא רעיון נכון ואף הכרחי. תמכתי בשר המשפטים הקודם בעת הקמתו של בית המשפט המחוזי במחוז המרכז, שבעיניי היה ההישג הפרקטי המשמעותי של תקופת כהונתו. בית המשפט המחוזי במחוז איכותי, חשוב, יעיל ומוערך מאוד על ידי עורכי הדין. המשך תהליך הבנייתו של המחוז הוא תהליך טבעי וחיוני למערכת המשפט הישראלית.

עם זאת, אין לשכוח כי מבנהו הגיאוגרפי של המחוז הינו בעייתי, ולכן יש לשלב עם הבנייתו פתרונות יצירתיים בתחום הניוד והנגישות של האזרחים, ושל עורכי הדין המייצגים אותם, לבתי המשפט, לשירותים השיפוטיים ולשירותי אכיפת המשפט במחוז.

ההחלטה של הנהלת בתי המשפט להעביר את בתי המשפט לתעבורה של מחוז המרכז (פ"ת, רמלה, רחובות, כ"ס, ראשל"צ ונתניה), כך שירוכזו בבניין הזה שברחוב הס בפ"ת, נעשית, בין היתר, כדי לנצל טוב יותר את משאבי כוח האדם, השיפוטי והאדמיניסטרטיבי, לרכז ולפקח טוב יותר על יומני השופטים, לשפר את ויסותם של התיקים ואת ניתובם, ולהגביר את התמיכה המקצועית.

עורכי הדין במחוז התנגדו ברובם הגדול לתהליך, בעיקר בשל היעדר נגישותו הפוטנציאלית של בית המשפט, לנוכח מיקומו הגיאוגרפי. לדעתי, עמדתה של הנהלת בתי המשפט, לפיה הקמתו בפועל של בית המשפט לתעבורה במחוז המרכז תביא לשיפור משמעותי של השירות לציבור הינה, למרות הכל, עמדה נכונה.

בתי המשפט לתעבורה, טרם שהועברו לביתם החדש, היו חלק מבתי משפט השלום במחוז והיוו מעין "סרח עודף" לפעילות של בתי משפט השלום בפ"ת, רמלה ונתניה. עתה, משקיים משכן מרכזי חדש ובלעדי לתחום התעבורה, תעוצב חשיבותו של הייחוד השיפוטי הזה במערכת המשפט במחוז, ואף מעבר לו.

שנים רבות הייתה נטייה לחשוב שמשפט התעבורה מצוי בתחתית סולם החשיבות מבין בתי המשפט והטרובונלים השונים. לא פעם שמענו על ההבחנות בין בתי המשפט העליון, שבפיסגת המערכת, לבין בית משפט השלום לענייני תעבורה המצוי, לכאורה, בתחתיתה. היו אף תקופות, בהן קורס ההכנה לשפיטה, שנערך עבור המועמדים לשפיטה, שנשלחו אליו ע"י הוועדה לבחירת שופטים, היה מדרג את המועמדים בסולם של התאמה לשיפוט, התאמה לשיפוט תעבורה, התאמה לרשמות ואי – התאמה. נדמה לי, שהבניית בית מרכזי וייחודי למשפט התעבורה ברמה מחוזית, מעבירה מסר והתייחסות רצינית וחשובה לענף משפטי זה, להם הוא ראוי.

דומני, שעם הזמן יבין הציבור ויווכחו גם עורכי הדין, שקשיי הנגישות, הנובעים מפיזורו המיוחד של מחוז המרכז באופן כללי, יתגמדו לנוכח היתרונות הרבים האחרים שבאיחודו של תחום התעבורה בבית שיפוטי מחוזי מקצועי אחד. עם זאת, על הנהלת בתי המשפט בהחלט מוטלת האחריות לשקול, כיצד ניתן להקל על הציבור במחוז נוכח פיזורו הגיאוגרפי, אולי תוך שימוש בעמדות שירות לגבי התנהלויות מסוימות, שאינן דורשות התייצבות פיזית לדיונים עצמם, בבתי משפט האחרים הפזורים בערי השדה של המחוז, ובנוסף לכך ע"י הרחבת השירותים הניתנים באמצעות האינטרנט, ולהבדיל באמצעות מוקד שירות ארצי. אין ספק, שהפעלת מחוז המרכז מצריכה גם יצירתיות ניהולית רבה, בוודאי כל עוד המחוז נותר בגדרו הגיאוגרפי הנוכחי.

משפט התעבורה נוגע בכולנו. רובנו אוחזים בהגה, ולצערינו סיכויינו לעבריינות פוטנציאלית, אפילו ללא כל כוונה פלילית, בתחום התעבורה, רבים יותר. המסר של חשיבותו של משפט התעבורה, רצינותו ומקצועיותו, מסר שלעיתים מחלחל גם באמצעות מבנים ומוסדות, הוא מסר חיובי ורצוי.

התחושה של עורכי הדין הינה, שבשנים האחרונות חלה החמרה משמעותית ברמת הענישה, שמטיל בית משפט השלום לענייני תעבורה על מורשעים בתחום. ייתכן שזו מגמה, שמנסה להשתלב או ליתן מענה למאבק הבלתי מתפשר בנגע תאונות הדרכים. ברשותכם, לא אדון בכך עתה, אולם רק אציין, שלשכת עורכי הדין יזמה הצעת חוק, אשר עניינה דווקא התייחסות שונה, מקלה על עבריינים מורשעים, שהרשעתם נעדרת כוונה פלילית ונשענת על יסוד נפשי של רשלנות.

בהקשר אחר, אני מבקש לציין, כי אני תומך נלהב בהסדרתו של מסלול אכיפה מנהלית בהתייחס למה שמכונה היום "העבירות הקלות" בתחום התעבורה. כלל, אני סבור שיש לפתח את מסלולי האכיפה המינהלית בתחומים רבים, וזאת הן משיקולי מהות והן משיקולי יעילות. 

הבנייתו של מחוז המרכז, כמחוז שיפוטי ומשפטי, לא תהיה שלמה ללא הקמתו של מחוז מרכז עצמאי בלשכת עורכי הדין, לצידו של בית המשפט המחוזי. כך קבוע בדין וכך נהוג בכל מחוז ומחוז אחר. הבנייתו הראוייה של מבנה מוסדות לשכת עורכי הדין מחייבת, בין היתר, את הקמתו של מחוז המרכז בלשכה, כך שעורכי הדין במחוז ידאגו לענייניהם ולא יזקקו לפטרוניות תל אביבית בלתי מוצדקת. כל עמדה אחרת היא לצערי, עמדה לא עניינית הנובעת ממניעים זרים. אין הבנייה של מחוז משפטי ושיפוטי ללא הבנייה של עבודת עורכי הדין במחוז כחלק בלתי נפרד ממנו. לשכת עורכי הדין תסייע, ככל שניתן, לפעילותו החדשה של בית משפט השלום לתעבורה במחוז, ואנו מברכים את הנשיאה, את השר, את הנהלת בתי המשפט, את השופטים ואת הציבור במחוז על פתיחתו הרשמית של המעון החדש.

דברי פתיחה יום עיון "משפט וספורט" עו"ד יורי גיא רון

מכובדיי בוקר טוב,

ימים מעניינים בחר לו, יו"ר ועדת משפט וספורט של הלשכה, עו"ד צ'ארלי בוזגלו, לקיומו של יום העיון. ימים של הכרעות שנתיות בעולם הספורט שלנו בארץ ואף באירופה ובעולם הגדול. אני ספורטאי גדול. עוסק, בעיקר, בספורט הפסיבי. מצטיין ביציעי אוהדים ובכורסאות טלויזיה. פעם הייתי אקטיבי יותר, אבל מי זוכר? השילוב שלי של משפט וספורט הוא כזה: משפט אקטיבי מהבוקר עד 23:00 או 24:00 בלילה. ספורט פסיבי מ – 24:00 עד 01:00 או 02:00 בלילה. 

הספורט הוא חלק אינטגרלי מחיינו. יש כל כך הרבה מטרות חשובות של החברה האנושית, שהספורט ממלא, כך שאיני חושב שיש מי שעדיין סונט באוהדי הספורט בשל אהבתם לספורט. התמכרויות, התנהלויות קיצוניות, ולא עלינו גילויי אלימות, ככל שהם מנת חלקו של העיסוק בספורט, אכן ראויים לביקורות וגנאי, לפי העניין, אולם הספורט הוא ללא ספק תחום חיים, תחום חברתי, עיסוק אנושי משמעותי ורציני.

חבר הוועד האולימפי הנמצא עימנו, מר אלכס גלעדי, ודאי יעיד על כך מנסיונו העולמי העשיר.

ככל שהתרבות הספורטיבית מתפתחת, כך מתפתחת לה המעורבות של המשפט בספורט. בשנים האחרונות מתפתחת מעורבות זו בצעדים נחשוניים. העולם המשפטי הישראלי הוא די משוגע. כ – 7.5 מיליון ישראלים פותחים מידי שנה כ – 1.3 מיליון הליכים לטיפולם של כ – 600 שופטים לחוצים. עוד כחצי מיליון תיקים יושבים להם על המערכת כחטוטרת ואין מושיע.

לצד תופעה זו התפתחה לה תופעה מדהימה לא פחות – בערך לכל 150 -160 איש ואישה בישראל יש נציג משפטי מוסמך לעסוק בעריכת דין מתוכם. המדינה הזו מאבדת את עצמה לדעת. מילא כולם לומדים משפטים – חשוב, יעיל ומשכיל. אבל מדוע שכולם יעסקו בעריכת דין?! ישראל הראשונה בעולם ביחס המספרי שבין עורכי דין לכלל האוכלוסייה. אגב, המקום הראשון בסטטיסטיקה העולמי נכבש לפני מספר שנים ע"ח מדינת קליפורניה, ובעוד שבספורט ככל שקשה לכבוש את המקום הראשון קשה שבעתיים לשמור עליו, הרי שבעריכת הדין אין בעיה – כבשנו את המקום הראשון ואנחנו מתרחקים כל שנה בקצב של סידרה הנדסית מן המקום השני ומגדילים את הפער, עם שיטת ההפחתה לחצי מהנקודות של יו"ר ההתאחדות לכדורגל, שנמצא אף הוא עימנו הבוקר, או בלעדיה. עם התלות במידת ההשקעה של מכבי ת"א במשחקים או בלעדיה.

למה אני מזכיר זאת? כי הספורט ידע תמיד, באמצעות המבנה המוסדי שלו, שנוצר לדעתי מחשיבה נכונה, להזדקק לבתי המשפט רק במקרים נדירים ולהסדיר את ההתנהלות המשפטית במסגרתו בהליכים אחרים, לרוב בוררויות ולרוב עפ"י תקנונים פנימיים. אני עד אישית לנסיונות רבים בספורט להסדיר סכסוכים בדרך של הידברות ישירה בין צדדים, עם או בלי עורכי דין, או בדרך של גישורים. ניהולם של הליכי יישוב סכסוכים בספורט ע"י שימוש מוגבר בדרכים אלטרנטיביות הוא יעיל ונכון. יש תמיד, לדעתי, להפנות את הסכסוכים בספורט לאפיק תרבותי של התדיינות ויישוב סכסוכים מחוץ לכתלי בית המשפט (אבל כמובן עם ייצוג של עורכי דין!). מכל מקום, ככל שהדבר נעשה, יש לתמוך במגמה הזו ולהתמיד בה. התרבות האנושית של יישוב סכסוכים מחוץ לכתלי  בית המשפט היא מבורכת, וכמובן ש"על הדרך" היא מסייעת מאוד לעומס הבלתי אפשרי המוטל על המערכת השיפוטית שלנו.

לב העיסוק של לשכת עורכי הדין בתחום הספורט עוסק, לדעתי, בתחום הפיתוח הנורמטיבי של החקיקה, חקיקת המשנה ותקנוני הספורט, ולא אעסוק בכך בהרחבה. רק אומר, ברשותכם, כי עם כל החיוכים, ההנאה והרמות הגבה, שיש למקטרגים כנגד הספורט ואוהדיו, צריך להקפיד להתייחס להיבט המשפטי בספורט כתחום חשוב ממדרגה ראשונה ולא לוותר כמלוא הנימה על מידת רצינותו ומקצועיותו.

אני מעריך, שאנחנו בתקופת פיתוח מקצועי של ענף הספורט במשפט, ומצאנו לנכון בלשכה, לכלול מושב מיוחד בתחום זה בכנס השנתי שלנו, כנס העשור שייערך בסוף החודש באילת. את המושב תנחה הגב' גילי שם-טוב וישתתפו בו השופט עדי זרנקין, פרופ' גדעון פרחומובסקי ועורכי הדין אפרים ברק,יוסי גייר, דן חי ומורן מאירי. אני מזמין את כולכם ליטול חלק בכנס, שיהיה השנה מעניין, מרתק ומהנה במיוחד, בין היתר בנוכחות כל הצמרת המשפטית בישראל, כ – 10 שרי ממשלה ושרים לשעבר, חברי כנסת, אנשי תקשורת, ראשי המשק בישראל, כל שופטי בית המשפט העליון, למעלה מ – 2000 עורכות דין ועורכי דין, ומאות אורחים מחו"ל.  

לכבודו של השופט שאול אלוני המנוח רק אומר, שאנו עורכי הדין הכרנוהו היטב מאולם בית המשפט המלחיץ ביותר בארץ ועד לחדר דיוני הבוררויות והגישורים היעיל ביותר בארץ. השופט אלוני היה, לכל הדיעות, בין עמודי התווך המעשיים של המערכת המשפטית בישראל והוא ראוי מאוד ליום עיון זה, המוקדש לזיכרו.

עיינתי בתכנית יום העיון. היא נראית מרתקת. אני מקווה שזו רק סנונית ראשונה להמשך פעילות דומה בעתיד. תודה לכם על שאתם פה, תודה לכרמלה בטיש ותודה מיוחדת ליו"ר הועדה, עו"ד צ'ארלי בוזגלו, על הרעיון, היוזמה והביצוע. משהו אחרון – אבי, מתי כבר נצליח באיזה קמפיין, לא משנה לאיזה טורניר?

11 במאי, 2010

דברי פתיחה השקת ספרה של ליאורה לבנשטיין עו"ד יורי גיא-רון

ערב טוב,

כנראה שהיינו זקוקים לכמעט 50,000 עורכי דין, כדי שייכתב ספר על ניהול משרדי עורכי דין. איני מבין מדוע במיוחד אצלנו, בישראל, המקצוע הזה מושך כל כך הרבה אש וגופרית ציבורית. אני משוכנע, שהתקשורת משדרת, דנה וכותבת על עורכות דין, עורכי דין ושופטים (שהיו כולם עורכי דין בעבר) יותר מאשר על כל מקצוע אחר. האינטנסיביות המשפטית של החברה בישראל היא קצת לא נורמאלית בהשוואה לכל מדינות העולם. דוגמא שולית שבשולית, שתמחיש זאת אולי יותר מכל, היא שלא מצאתי עיתון ארצי במדינות העולם, שתתפרסם בה, למשל, ידיעה עיתונאית ולא פירסומית על צירופו של שותף זוטר חדש למשרד המונה, נניח, 150 עורכי דין. אצלנו יש מדורים מיוחדים  לכך בעיתונות ארצית.

ניהול משרד עורכי דין הוא סוגיה שיש ללמדה לקראת בחינות ההסמכה של הלשכה. הדבר, כמו היבטים אחרים בהקשרן של בחינות ההסמכה, אינו נעשה כראוי כיום, וחבל. אנחנו נתקן את זה בבית הספר למתמחים, שהקמתו כלולה בתזכיר החוק בעניין ההתמחות ובחינות ההסמכה, שאני מקווה שבימים אלה יגיע סוף סוף כדי צעדי מימוש מעשיים בכנסת ובממשלה.

נטען כלפי לשכת עורכי הדין מעל גבי מדור זה, כי אנו מנהלים מאבק של "אליטה צרה המנסה לדחוק את מי שמאיים עליה". שטות פופוליסטית ומניפולטיבית. ה"אליטה הצרה" הזו, התרחבה בעשור האחרון בלמעלה מפי שניים. תופעה שאין לה אח ורע בעולם כולו. "דחיקת הרגליים" הזו התבטאה בכך, שכל דיכפין בכל גיל ובכל מצב מקצועי, נרשם ללימודי משפטים כמקצוע ראשי, משני או שיורי, ומרגע שנרשם ללימודים ידע היטב כי יסיימם, יתמחה בהם ויעמוד בהצלחה בבחינות ההסמכה. סליחה, לא כולם. רק למעלה מ – 98% מכל מי שהחל ללמוד משפטים וניגש לבחינות ההסמכה בסוף המסלול. ומי "מאיים" על אותה אליטה – סטודנטים ללא תעודת בגרות וללא הכשרה חלופית ראויה, סטודנטים שלא מגיעים כלל לשיעורי המשפטים, מתמחים שנרשמים להתמחות מדומה ולא מפוקחת, עורכי דין צעירים חסרי השכלה כללית, השכלה מקצועית ראויה, תרבות דיון אלמנטרית והגינות מקצועית הכרחית. מעבר לכך, האיום המשמעותי נוצר גם בעטיו של חוסר הבשלות של בוגרי מסלול ההכשרה, אשר גם אם אינם בין אלה שמבזים אותו, הרי שהינם סובלים מדלותו.

ייחודיות המצב המקצועי המזעזע שלנו בישראל ידועה כבר לציבור, שהינו הניזוק העיקרי ממנה.לא מהיעדר רמה מקצועית איכותית נקודתית, אלא מההשפעה המצטברת של הרמה המקצועית של כלל העוסקים במקצוע שלנו בימים אלה. אין צורך להרחיק לכת. אשמח לערוך סקר או מישאל מלא בין כל שופטי ישראל בעניין זה, ולעדכן, לתקן, להקל או להחריף את תוכנית הלשכה לשינוי ברמת המקצוע עפ"י תוצאות אותו תיחקור. הבה נעשה זאת בצוותא, משרד המשפטים, הלשכה ומבקריה. בואו נשאל את פיהם של שופטי ישראל בעניין ונפעל עפ"י המלצתם.

הפתרון המלא לחולייו של מקצוע עריכת הדין בישראל אינו מצוי בתוכנית הלשכה. תוכנית לשכת עורכי הדין היא פשרה בין עמדת שר המשפטים, משרד המשפטים, לשכת עורכי הדין, הסטודנטים, מבקרי התוכנית הצפויה ומנתחי ההשוואות למול מדינות העולם.

הפתרון האמיתי להתדרדרות המקצועית מצוי בעיקר בקביעת מיכסה שנתית מוגבלת של מספר סטודנטים למשפטים, בדרישה ללימודי תואר שני טרם ההתמחות תוך שילוב השכלה כללית והיבטים ממשיים של עריכת דין בלימודים, בבחינות כניסה להתמחות, בתקופת התמחות בת שנתיים לפחות, בבחינות הסמכה קשות, בהגבלות לעיסוק תקופתיות לאחר קבלת הרישיון (למשל, ייצוג נאשם ברצח) ובהחלה מיידית של כל השינויים על הסטודנטים והמתמחים של היום. המשותף לכל הרעיונות האלה הינו, שהם לא נכללים בתוכניות הלשכה. אגב, חלקם או רובם מצוי כמובן בלימודי רפואה או  פסיכולוגיה קלינית, ולא מצאתי מנדהוא שמבקר זאת. מדוע?!

מה אם כן נכלל בתוכנית הלשכה? – נציב תלונות של מתמחים מטעם שר המשפטים (בהתייעצות עם הלשכה), בית ספר מעשי למתמחים שיחליף גם את הקורסים לבחינות ההסמכה, הפחתת עלויות ההכנה לבחינות בלמעלה מ – 60% ועפ"י תוכניות שר המשפטים ב – 90%, שינוי מתכונת בחינות ההסמכה מבחינת זיכרון המיועדת ל"תוכים" לבחינת התמצאות, חוכמה מקצועית ואנליטיות, המיועדת למי שמבקש לעסוק בעריכת דין והורשה לכך, והגברה משמעותית של הפיקוח המעשי על ההתמחות, הן כלפי המאמנים והן כלפי המתמחים. אכן, שינויים "איומים ונוראיים", שאיני מוצא מילה בהקשרם במאמרי הביקורת כנגד התוכנית.

מה לעשות, שמנגד כוללת התוכנית סוף סוף גם טיפול בלב הבעיה ההכשרתית – הארכת תקופת ההכשרה המעשית לשנתיים (ולא פחות מכך) רק לגבי מי שטרם החל ללמוד משפטים. כיום יש למעלה מ – 20 אלף מאמנים וחלקם אף רשאי לאמן שני מתמחים. מכיוון שיש "רק" כ – 3,000 מתמחים בשנה, ולנוכח הטענה כי ההתמחות הינה "עבדות", איך ניתן להסביר שהלשכה ומשרדי מקבלים מאות פניות בשנה של מתמחים שלא הצליחו למצוא התמחות? האם המאמנים אינם מעוניינים ב"עבדים"?! ואולי עלינו לחייב מאמנים להכשיר מתמחים על חשבונם, גם כשאינם רוצים בכך?!

תוכנית הלשכה לרמת המקצוע טובה לסטודנטים ולמתמחים. הארכת ההתמחות תתרום מאוד להכשרת עורכי הדין הצעירים שבדרך, לאטרקטיביות של ההתמחות ולאופק הקידום המקצועי של המתמחים במשרד המאמן. התוכנית מהווה שינוי מינורי יחסית לדרסטיות הדרושה לשיפורה המלא של רמת המקצוע. לשכת עורכי הדין בעידן הנוכחי איננה רק גילדה והיא הוכיחה זאת בשורה של פעילויות ויוזמות משמעותיות, כולל "כנגד" חבריה היא (למשל, חובת לימודי המשך לעורכי דין וביטוח מקצועי מנדטורי). איננו חושבים רק על עצמנו. אנחנו עסוקים קודם כל בשירות לציבור. זו משמעות עריכת הדין האמיתית וזה תפקידו החשוב ביותר של הארגון המאגד את כל העוסקים בה.

כשלמדתי לבחינות ההסמכה כללו ההרצאות גם הרצאה אחת על ניהול משרד. ההרצאה כללה אז, בעיקר, תיאור של כ – 10 סוגי טפסים, המונחים מעשית או וירטואלית על שולחנו של מנהל המשרד, ובהם נושאים כמילוי שעות עבודה, חלוקה לעובדים, ניצול שטחי משרד, חשיבה שיווקית, סקירה תקשורתית ועיתונאית, היבטים של ניהול ספרי חשבונות, משובים לעובדים וכו'. אני זוכר שקמתי ושאלתי אז את המרצה, שהאמין באמונה שלמה במשנתו הסדירה ושאת שמו ברשותכם אותיר בלתי חשוף, מתי יש לאותו עורך דין  בנסיבות כאלה זמן לעסוק בעריכת דין?!

היום נדמה לי, שאולי באמת אין לו. ואולי לא צריך להיות לו. אולי הוא לא צריך זאת בכלל. לנהל משרד עורכי דין בעידן שלנו הופך יותר ויותר, להבדיל מעריכת הדין עצמה, למקצוע, מקצוע נפרד. אני ער לעובדה שהביטוי המעשי המלא לכך מתממש רק במשרדים הגדולים, וכי לעומתם במשרדים הבינוניים עוסק בכך אחד השותפים ובקטנים מתמזג עיסוק זה לחלוטין עם עריכת הדין עצמה. אולם, אין ספק שהעיסוק במבנה המשרד, הטופוגרפי והאנושי, העסקת העובדים, היחס בין השותפים, ההחלטות עם השכירים, הטיפול בשכר טירחה, התוכנית הכלכלית, אופציית המיזוג, הניהול השוטף, ניהול הסיכונים והידע, השיווק ויחסי הציבור, הקשר עם לקוחות, הנהלת החשבונות, השאלות המיסויות וכו' – כולם היבטים של מקצוע חדש – "מנהל" או "מנכ"ל משרד עורכי דין". רק כמו שהזכרתי בדברי ההקדמה לספר, צריך להיזהר מאוד מפני ההשלכות המלאות של מבנה עסקי כזה, שככל שהוא נכון ורצוי, כך הוא גם בעייתי ומסוכן לטבורו של המקצוע שלנו. יש להשקיע מחשבה רבה בשחייה עם זרם הקידמה העסקי, תוך שמירה על לבו של המקצוע – מקצוענות, הגינות, טובת הלקוחות וחיבור בלתי מתפשר לאמת המקצועית, הצודקת, המוסרית, האמת הערכית שלנו כמשפטנים וכעורכי דין. בהחלט ציפייה מעניינת לעתיד, יש מה ללמוד בהקשר הזה מהנעשה בחלק ממדינות העולם, ולהיזהר מפני מה שנעשה באחרות.

ליאורה, ספר בנושא הזה היה דרוש מזמן, ואם לא היה נכתב, היה צריך להמציא אותו. אני מבקש לברך אותך על הרעיון, היוזמה והביצוע האיכותי, ואני מציע שתעקבי אחר ההתפתחויות, כי תהיינה רבות ובעתיד הקרוב. רמזים לכך מצויים גם בדברי ההקדמה לספר.

שאי ברכה והצלחה. ברכות גם להוצאה לאור, לעורכת הלשונית, למגיה ולכל מי שנטל חלק בפרויקט הזה.

התנצלותי על שאני נאלץ לעזוב לאירוע אחר שגם אותו אני פותח ועומד להתחיל בדקות אלה.  כל טוב ובהצלחה.

22 באפריל, 2010

דברי פתיחה לספרו של יבין רוכלי עו"ד יורי גיא רון

האוירה המודרנית בחברה מתקדמת מעלה על נס "אימון אישי להצלחה וסיפוק בקריירה…". אין חולק שיש הכרח כיום לעבוד קשה, קשה מאוד, כדי להגיע להישגים. ההצלחות המטאוריות הקלות, שדרכה של התקשורת להבליטן, אינן מייצגות את הרוב העמל. האקזיט הנוח והמהיר אינו מהווה נדבך שכיח בקריירות בכלל, ובקריירה משפטית בפרט.

בשנת 1954 פנה נער כבן 12 במכתב לשופט בית המשפט העליון הפדרלי של ארה"ב, השופט פליקס פרנקפורטר, בו כתב לו שהוא רואה את עתידו במקצוע המשפט וביקש את עצתו כיצד להכשיר עצמו לכך במהלך לימודיו. במכתב תשובתו כתב לו השופט פרנקפורטר (בתרגום חופשי): "איש אינו יכול להיות משפטן ראוי לשמו, מבלי להיות איש משכיל, ולו אני תחתיך הייתי משכיח מלבי כל הכנה טכנית למקצוע המשפט. הדרך הטובה ביותר להתכונן לכך, הינה להגיע ללימודי המשפט בתור אדם שקרא הרבה. זה כשלעצמו דיו, כדי ליתן לאדם יכולת הבעה בשפה, בכתב ובעל פה, וכן לטעת בו הרגלים של חשיבה בהירה, שרק חינוך ליברלי אמיתי יכול להעניקם. חשוב לא פחות, לגבי המשפטן, הוא פיתוחו של כוח הדמיון ע"י קריאת שירה, התבוננות ביצירות ציור גדולות, במקור או ברפרודוקציה, וע"י האזנה ליצירות מוסיקליות איכותיות. גדוש את מוחך במטען של קריאה רבה וטובה, שבאמצעותו תחוש את נפלאות המסתורין של היקום ואף תרחיב ותעמיק את רגישויותיך, ושכח הכל אודות הקריירה העתידית שלך"

דברים אלה מפיו של השופט האמריקאי הדגול מרוממים תמיד את רוחי והינם העצה הטובה ביותר, שאוכל להשיא לבאים בשעריו של מקצוע עריכת הדין. בשינויים המתחייבים מנתוני גיל ושלב של הכשרה מקצועית, עורכי הדין הטובים ביותר הם אלה שנהגו או שנוהגים בחייהם כעצתו של השופט פרנקפורטר לאותו נער לפני למעלה מחצי מאה.

בשנת 1980, במהלך טקס הסמכת עורכי דין חדשים, נשא ממלא מקום נשיא בית המשפט העליון, השופט חיים כהן, נאום ברכה לכבוד המצטרפים החדשים לשכה. במסגרת דבריו, אמר השופט כהן: "חיי המשפט, ידידים וידידות, הם מה שאתם עושים מהם! אם תזכו, יהיו מפוארים ומרתקים ושופעים סיפוק ונחת. אבל אל תצפו לזכות מן ההפקר: בידוע שהקוצרים ברינה זרעו בדמעה תחילה. כדי להצליח במלאכת המשפט צריך לעמול הרבה: כל הלימודים והבחינות שעשיתם באוניברסיטאות הם כאין וכאפס לעומת משפט קשה ומסובך אחד שעליכם לנהל…".

עורכי הדין צריכים לעמול קשה כדי להצליח וכדי ליהנות מפירות עמלם. במידה רבה, האתגרים אף נעשו קשים וסבוכים עוד יותר, נוכח השינויים המשמעותיים בשוק העבודה, ולאור הגידול הדרמטי במספר עורכי הדין בישראל.

לשכת עורכי הדין פועלת רבות, ובדרכים שונות, על מנת לרומם ולשמר את יוקרתו, מעמדו ואיכותו של מקצוע עריכת הדין, של העוסקים בו ושל מוסדותיו המייצגים. רמתם של עורכי הדין, כאנשים, כאזרחים וכאנשי מקצוע הינה בין ראשי דאגותיה. לפיכך, עוסקת הלשכה ללא לאות באיכותם של הבאים בשעריה ובמקצוענות הורסטילית של חברותיה וחבריה. מאמץ מיוחד מושקע בעורכי הדין הצעירים, אשר מטבע הדברים מתמודדים עם קשיים גדולים במיוחד בנוףהמקצועי התחרותי. ברשות הלשכה מכון השתלמות משגשג ומגוון, מערכת פירסומים ועידכונים מקצועיים ומערך השמה מתקדם. הלשכה מקיימת כנסים, ימי עיון והשתלמויות שונות, מנהלת פרוייקטים מיוחדים לחונכות מקצועית, מסייעת באמצעות קרן מיוחדת לעורכי דין במצוקה ומפעילה שלל פעילויות ויוזמות, אשר נועדו לסייע לעורכי דין לעמוד בפני האתגרים השונים של המקצוע, ולעיתים אף בפני אלה שהחיים מעמידים בפני כולנו.

אני מברך את עו"ד יבין רוכלי, המבקש לעשות שימוש בכלי הקואוצ'ינג, כדי לסייע לעורכי דין בשיפור הישגיהם המקצועיים ובמימוש יעדיהם.

עו"ד יורי גיא-רון

ראש לשכת עורכי הדין בישראל

דברי פתיחה לספר – ניהול משרדי עורכי דין עו"ד יורי גיא רון

יש אומרים, שעריכת הדין במדינת ישראל משגשגת. ברחבי המדינה פעילים, עת יציאתו של ספר חשוב זה לאור, כ – 45,000 עורכי דין. קרוב ל – 15,000 עורכי דין ועורכות דין נוספים צפויים להצטרף לשורות המקצוע בתוך כ – 4 שנים. לא ייאמן, אך גם מציאות זו לא מנעה מלמעלה מ- 3000 סטודנטים להירשם ללימודי שנה א' למשפטים בפקולטות השונות, כך שהמקצוע המשפטי הוא עדיין הנדרש ביותר ע"י המבקשים לרכוש השכלה גבוהה.

לא זו אף זו, שלצד המספר הגדול מתרחשת לה תופעה מקבילה של ירידה משמעותית ברמה האישיותית והמקצועית של העוסקים במקצוע. מציאות זו מציבה בפני עורכות הדין ועורכי הדין בישראל אתגרים חדשים, מיוחדים ומורכבים, בדרך להקמתו של משרד עורכי הדין המודרני בעת הזו.

גורמים מהותיים נוספים מצויים בבחינת אפיונו של המקצוע בהווה הישראלי. על הפרק סוגיות כקביעתה של חובת השתלמות לכל עורכי הדין, כדי להבטיח שמירה על רמה מקצועית איכותית, אשר לפחות לכאורה מאפיינת את מקבלי הרישיונות לעסוק בעריכת דין, מיד לאחר סיום תקופת ההכשרה האקדמאית והמעשית שלהם. עריכת דין הוא מקצוע המצריך למידה והתעדכנות תמידיים, ולמעשה כולנו מצויים כל העת בתקופת למידה, רכישה וטיפוח של הכלים המקצועיים שברשותנו. בנוסף לכך, על מנת להגן על הציבור ועל עצמנו, אי אפשר לתפקד כעורך דין, בעולם הישן כמו גם בעולם המודרני, ללא ביטוח אחריות מקצועית. התוכנית לחייב את עורכי הדין ועורכות הדין ברכישת פוליסת ביטוח אחריות מקצועית הינה חלק מהשמירה על טיב השירות המשפטי הניתן לציבור. שני רעיונות אלה הינם רק חלק מן התוכנית למצוינות מקצועית, שלשכת עורכי הדין בישראל מיישמת בתקופה הזו.

אנו מצויים זה מכבר בתהליך עולמי, אשר עשוי להביא בסופו של דבר להרחבת התפתחותה של הגלובליזציה במקצוע עריכת הדין. כמו ברוב המדינות המודרניות, שונה בעניין זה החוק גם אצלנו. פירמות זרות רשאיות לפתוח סניפים ומשרדים בארץ ולעסוק במסגרתם בנושאים הקשורים לדינים הזרים, בהם הן מתמחות. ייתכן שאנו צפויים בקרוב למיזוגים בינלאומיים שונים, דוגמת אלו שאירעו במשרדי רואי החשבון, ואף במרחבי סמכויות פעולה משמעותיים יותר. בשוק התחרותי ממילא בישראל בתחום המשפטי צפויים אם כך לצוץ גם שחקנים בינלאומיים גדולים ומבוססים, אשר ייתכן שכניסתם לישראל תייצר שינוי מהותי נוסף במקצוע שלנו. ככלל, הגלובליזציה המקצועית בפתח והינה חולשת גם על יותר ויותר תיקים מהותיים, אשר מערכות דינים שונות תקפות בהקשרם.

תופעה כלכלית נוספת, הקשורה ישירות לניהול משרדי עורכי דין, הופיעה לה לפתע בעולם הרחב. היא החלה להתפתח לאחרונה במדינות ה Common Law, תחילה באוסטרליה ועתה גם אפילו באנגליה. מדובר באפשור הפיכתם של משרדי עורכי דין לתאגידים עסקיים, כמעט לכל דבר ועניין, ומעל לכל במתן היכולת לבעלי עסקים, גם אלה שאינם אנשי משפט, להיות בעלי מניות של חברות, שהינן למעשה משרדי עורכי דין. הרעיון החדשני הזה, אשר אני מניח שבקרב חלקנו מעורר תהיות לא מועטות, כבר קיים כאמור בעולם, וצפוי מן הסתם להיות מונח בעתיד הקרוב גם לפתחנו. השאלה, האם בנסיבות אלה יש לפעול לפי טובתם של בעלי המניות, או טובתם של הלקוחות אשר בעולם המשפטי המוכר לנו הינה עיקרון שבבסיס מקצוענו, עומדת להיפתח לדיון ציבורי, חברתי ומקצועי.

גם לנוכח האמור לעיל, ובוודאי לאור מיעוטם של החיבורים, העוסקים בתחום ניהול משרדי עורכי הדין, יש חשיבות מיוחדת לספרה של הגב' ליאורה לוינשטיין. עיון במגוון הזוויות, אשר עוסק בהן הספר, מלמד על ניתוח רחב ומפורט של רוב הנושאים ככולם, המעסיק את כולנו בניהול משרדינו. אני משוכנע שרבים מבינינו ימצאו בספר, לא רק פיתוח של נושאים שהינם מודעים להם ונתקלים בהם מידי יום במסגרת ניהול משרדיהם, אלא גם עקרונות, מחשבות ותחומים, שטרם באו כדי מודעות ויישום בחייהם המקצועיים.

אני מבקש לברך את הגב' לוינשטיין על ספרה המשמעותי והחשוב, ומשוכנע שיש בו כדי לתרום רבות לפיתוח סביבת העבודה של כולנו בעבודתנו המקצועית היומיומית.    

בברכה,

יורי גיא-רון

ראש לשכת עורכי הדין בישראל.   

השתלמות בנושא יישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות , עו"ד יורי גיא-רון

מכובדיי,

אני שמח לפתוח את הכנס החשוב הזה.

הפורום ליישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות בלשכה, שהקמנו בראשית הקדנציה, שאף מראשית הקמתו לייסד מסורת של התכנסויות מקצועיות בתחום ה –  ADR. סוף סוף השכלנו לתמוך בכך, ואני מקווה שמעתה ואילך נעשה זאת לפחות פעם בשנה.

לשכת עורכי הדין בעידן הנוכחי דווקא עוסקת רבות בנושא יישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות. הוקם לראשונה הפורום החשוב הזה, שמשתתפים בו ומנהלים אותו טובי המומחים בתחום, בראשותו של פרופ' מוטי מירוני, שהינו גם המרכז האקדמאי של השתלמות זו.

 אנחנו מעורבים בכל יוזמה או רעיון, שמועלים בעניין זה בכנסת או בממשלה.

 המוסד לגישור של הלשכה מרכז היום רק את הפעילות הפרקטית בתחום הגישורים ואינו עוסק יותר בחינוך המשפטי ובלימוד התיאורטי, המרוכזים כיום ע"י המכון להשתלמות, שהופך בהדרגה לאוניברסיטה של הלשכה  (מונח שמתפתח במכון תחת הנהגתם של יוסי מנדלסון וארנה לין). אני מקווה, שבעידן הקרוב מאוד יונהגו במקצוע שלנו לימודי ההמשך המשפטיים (חובת ההשתלמות), מה שיעמיס עוד יותר את ידיו של מכון ההשתלמות, העמוסות דיין גם היום. עפ"י המלצת ועדת עורך הדין יעקב נאמן יש להנהיג את החובה הזו ככלל אתי. אני מקווה שבעידן השר יעקב נאמן תיקבע חובה זו באופן מוסדר יותר במסגרת חקיקה פרלמנטרית.

הקמנו לראשונה בלשכה את מוסד הבוררות. עם ובלי קשר לשינויים החקיקתיים, שנעשו לאחרונה בתחום הבוררות, מתעתד המוסד לבוררות של הלשכה לתפוס מקום מרכזי בחיי הבוררות המקצועיים בארץ. אני מקווה ומאמין, שהעובדה שהמדינה שותפה במועצת המנהלים של המוסד באמצעות המשנה לפרקליט המדינה, עו"ד אורית סון, הנמצאת כאן הערב, תתרום למקצועיותו ולהצלחתו. אני בטוח שהועדה לאישור הבוררים של המוסד, בראשותו של הנשיא בדימוס אורי גורן, היושב בראש מושב הפתיחה היום, תוודא אישורם של בוררים טובים ואיכותיים, אשר ישמשו את המוסד. אני יודע שחברי, עו"ד צביקי פירון, העומד בראש מועצת המנהלים של המוסד, וחברי, עו"ד מוטי גלוסקא, העומד בראש הנהלתו, כמו גם שאר חברי מועצת המנהלים וחברי ההנהלה, ידעו לנווט החל משנת 2010 את מוסד הבוררות להצלחתו המקצועית המיוחלת.

אני גם יודע, שיש הסוברים שהרחבתם של מסלולי הבוררות האפשריים, ואולי גם הצרת החופש של הבורר באופן ניהול הבוררות, אשר פותחו לאחרונה בחקיקה ובפסיקה, עלולות לפגום ביעילותו של מוסד הבוררות בכללותו. שמעתי בעבר התבטאויות של מיטב העוסקים בתחום (אם אינני טועה חלקם אף התמנה לאחרונה לביהמ"ש העליון), בגנות חלק מהשינויים שהונהגו. אני לא שותף באופן עקרוני לגישה זו. נדמה לי, שהמסלולים הנוספים שפותחו, ובמיוחד שילובה האפשרי של זכות הערעור, אפילו לערכאות שיפוטיות, יקדמו ויעודדו פנייה רחבה יותר של הציבור להליך הבוררות, כתחליף לעומס הבלתי אפשרי של בתי המשפט בימינו, ואפילו רק כתחליף לערכאה השיפוטית הראשונה. אני מאמין, שהדרך הזו תוביל ליעילות מוגברת בפיתרון הסכסוכים במדינה, ומותר לי גם לקוות בשוליים ליותר פרנסה לעורכי דין ולשופטים בדימוס.

אשר לסוגיית הליכי החובה: ככל שהגישור לא מחייב את הצדדים מחד, יש בו מאידך סטירה פנימית למנדטוריות של ההליך. שכן, גישור צריך לעשות מתוך רצון פנימי ובהסכמה. הרי, ללא הסכמה אי אפשר להגיע בגישור לתוצאות, ותחילתו של הליך זה בהיעדר הסכמה לא בהכרח מנבאה טובות לאחריתו. לעומת זאת, ככל שמחד החיוב בבוררות "מאיים" יותר על הצדדים, שכן אין צורך בהסכמתם כדי לסיים את התהליך, הרי שהיעילות במסגרתו מובטחת למדיי, שכן סיומו בהכרעה (אפילו רק כערכאה ראשונה) אינו מוטל בספק.

גם השר העלה לאחרונה לדיון את סוגיית "בוררות החובה". במדינת ישראל נפתחים היום בערך כמיליון ושלוש מאות אלף הליכים לשנה, מהם למעלה משבע מאות אלף תיקים עיקריים. קצת יותר מ 600 שופטים מצליחים להתמודד, פחות או יותר, עם המספר השנתי הזה  ("השד יודע איך"). עדיין, ישנם קרוב לחצי מליון תיקים, שנגררים משנה לשנה כצוואר בקבוק במערכת. אין שום סיבה, שלפחות אותן תביעות כספיות בשיעורים של נניח עד ל 250,000 ₪ לא תתבררנה בהליכים אלטרנטיביים, תוך שימוש בכוח אדם מקצועי שקיים בישראל ואינו עולה למשרד האוצר שקל – עשרות אלפי עורכי הדין הפרטיים, המתרבים בקצב מפחיד. הרעיון להקל על העומס, תוך העברת היקף עבודה גדול לאנשים ראויים לכך בקרב אוכלוסיית עורכי הדין העצומה, קוסם מאוד ונכון ביותר. מנהל בתי המשפט רוצה בכך. שר המשפטים כמה לכך. אני כבר לא רוצה לומר מה גישתו של ראש לשכת עורכי הדין לאפשרות יישומית זו. ברור לי, שככל  שנפתח מנדטוריות ביישומה של תוכנית כזו, ניתקל בטענות חוקתיות ואולי גם תקציביות. אבל, אני מניח, שהליך כזה במסגרתה של הוראת שעה, תוך מתן אפשרות ערעור לערכאה שיפוטית עם סיומו, יקל על חוקיותו. אין לי גם ספק, שויתור של המדינה במסגרתו של הליך כזה על "האגרה", אשר תופנה למימונו של ההליך האלטרנטיבי, יהווה צעד שיקרב את התוכנית הזו ליישומה המעשי.  

למרות כל זה, אין הכרח להתחיל את התהליך בהטלת חובה. ניתן לפחות להתחיל להניע מנגנון של העברת תיקים, המצוי כבר כיום בבתי המשפט, לכוח אדם מקצועי הנמצא בשוק הפרטי. נשיאת בית המשפט העליון, שר המשפטים, מנהל בתי המשפט ואנוכי, נקדם מן הסתם בתקופה הקרובה תהליך כזה. בכל מקרה יתחיל התהליך  ב"פיילוט", ואני מקווה שגם אם  ייפתח במסלול של רשות בלבד לא תהיה בעוכריו. אני אומר כבר מעכשיו, שאם הליך הרשות לא יצליח, ולמרות הבעייתיות הטמונה בכך, אנסה לקדם גם תהליכים מנדטוריים בתחום זה.

כך או אחרת, אני צופה הרחבה ניכרת של השימוש שייעשה בעתיד במסלולי ה –  ADR,  ואני רואה כר נרחב וצורך רב בפיתוחם המקצועי של מסלולים אלה, תוך שימוש ביצירתיות מירבית, על מנת לגרום לחלקים גדולים יותר בציבור הרגיל והמקצועי לבחור  בדרכים אלה לצורך יישוב סכסוכים קיימים או צפויים.

תוכנית ההשתלמות שעיינתי בה, חשובה, מעניינת, מגוונת ומשלבת ממיטב אנשי המקצוע  בתחומים השונים. אני מקווה שבשנה הבאה, למרות הסימפטיות הרבה שיש לי ל"דן קיסריה", ייצר המקום מלהכיל את כל מי שיבקש ליטול חלק בהשתלמות זו.

אני מבקש להודות לכל מי שעסק בארגונה של ההשתלמות, לכל מי שמשתתף בה, ובמיוחד למרכז האקדמי, פרופ' מוטי מירוני, למנהלת המוסד לגישור של הלשכה, עו"ד ענת מנדלסון, לממונה  על הפורום ליישוב סכסוכים ולרכזת המוסד לבוררות, עו"ד חו וונדרסמן, וכמובן למנכ"ל מכון ההשתלמות, עו"ד מירי חדד-ספיר.

צר לי שהארכתי קמעה.

אני מאחל לכולנו השתלמות יעילה ומהנה.

24-26/12/2009

יצירת אתר אינטרנט בעזרת WordPress.com
להתחיל